נח, ג

נעשה בבחי' מקיף עליהם מלמעלה היינו כמו שמתעטפים בנפשם כמו שמתעלמים בלבוש בבחי' הקטנות וביטול גדול כמו בהתעטף עלי רוחי כו' כאשר תקצר הנפש בעינוי אז תתעטף רוחו עליו ותתעלם בבחי' הקטנות והשפלות וכן תפלה לעני שהוא בשפלו' כי יעטוף רוחו עליו ויקראהו מרחוק בשפלו' והכנעה עצומה וכמו משל תלמיד לפני הרב שמתעטף רוחו בעצמו מפני הבושה והשפלו' כנ"ל וכ"ז אינו רק מפני שלא יוכלו לקבל האור האלקי בגילוי גמור בנפשם ע"כ תתעטף נפשם בעצמם ולכך נק' בשם עטופים וד"ל. ודוגמא זו מצינו בנשמות עליונות שבג"ע שיש בהם שמקוצר כלי הקבלה לקבל אור וזיו האלקי בג"ע בתוך תוכם ממש יתעטפו בנפשם שלא יתבטלו במציאות לגמרי והרי עיטוף זה כמו מסוה דמשה שהי' מצד שלא היה יכול להביט בלתי לבוש כו' כך העיטוף שמתעטף נפשם הוא מצד שלא יוכלו לקבל אלא מרחוק ע"י עיטוף וזהו כענין לבוש החשמל שמלביש לכל נשמה בג"ע שלא תתבטל במציאות כמ"ש במ"א וכך אותן נשמות השפלות אם היו מקבלים האור האלקי בגילוי בקירוב גמור היו מתבטלין ממציאותן מפני שלא יאיר בהם אור האלקי רק במיעוט אחר מיעוט מאוד עד שא"א לקבל רק מרחוק מעט מזעיר לבד ואם יתוסף בהן ההארה האלקית לא יתקיימו במעמדם כלל ונמצא שעיקר הטעם שנקר' עטופים היינו מפני שמתעטפים רוחם בעצמותם דוקא מפני בחי' ביטולה בקטנות כלפי מעלה כמו שמתעטף אדם בטלית ומתכסה עצמו בבוא מלך ושר וכמו ברבקה כשראתה ליצחק דכתיב ותקח הצעיף ותתכס וכה"ג וד"ל. ויובן זה בתוס' ביאור עד"מ הידוע בענין א"פ וא"מ כמו התלמיד שאינו מבין ומשיג הסברא לתכליתה ועומקה מפני שעמוקה מכלי מוחו שנשאר בבחי' מקיף עליו כידוע. אמנם מפני שאינו מבין עומקה מצד קוצר המשיג תתבטל מחשבתו ונעשה הדבר מרחוק כאילו אינו מבין כלל כי בא לכלל בחי' ביטול וקטנות להתצמצם בעצמו ולהתעלם לגמרי והיינו כענין עיטוף רוח