נז, ג

וכה"ג בשא"ד ואם אין אדם מקדש עצמו כ"כ ודאי מוכרח שלא האיר אור נשמתו האלקי' לשלימותה ולא היה בו גילוי אלקו' באמת רק מרחוק ה' נראה בנפשו ולבו כו' ולא בתוך תוכו כלל (ואמנם הנה אנו רואים שאדם מתפלל בכונה שלימה בעומק לבו ומוחו או הרהור תשובה בכל לבו כנ"ל ובמעט רגע ממש הנה לבבו נכון להתפעל ולקבל עונג ולחמוד חמדת תאוה גופנית מתערובת עכ"פ כמו לכבוד וממון וכהאי גוונא היינו שלא נהפך לבבו כמו בצדיקים גמורים שלבם חלל בקרבם ממש שאין לבבם רק לה' אחד לבדו ובזה יוכל להיות נמשך אח"כ לקבל דבר זר זולתי אלקות אבל מ"מ רחוק ממנו חפץ ורצון זר כי לבו ברשותו לאכפייא ולדחות לגמרי כל רצון זר וראי' לזה שהרי יוכל לעמוד על נפשו שלא יחפוץ בכבוד והון וימאסם לגמרי שהרי עומד בנסיון לשמוע חרפתו ולקבל באהבה כל העדר טוב עוה"ז ולסבול עונו בשמחה כי כלא חשיבי לנגד עומק לבו בקרבת אלקים בתפל' ותשובה וכה"ג וא"כ לא יסתעף ממנו בחי' רע לעולם דהנה ודאי זהו דבר שא"א שיהיה אדם מתפלל בכוונה בלב שיש בזה בחי' גלוי אלקות ממש ובמעט רגע יהיה לבבו נמשך אחר שום דבר רע אפי' בתערובת ואם נמשך לבו לרע כמו שאנו רואים שיוכל אדם להתפעל בכעס ורציחה וגזל או תאות ניאוף ותאות כבוד והשתררות מיד אחר התפלה או מיד שנתעורר לבו בתשובה ודאי שקר גמור עשה בנפשו האלקית והטעה א"ע וקרוב הוא אל כת הצבועים כו' שעושין במזיד כי מה שמטעה א"ע בתפלה ותשוב' כמזיד יחשב ממש וד"ל) אבל מי שלבו ברשותו לאכפיי' כנ"ל כצ"ג יחשב אעפ"י שאין לבו חלל בקרבו בתמידות אבל בעת התפלה ותשובה כמו חלל ממש הוא. והנה מכ"ז יובן למעלה בשורש הנשמה ושורש נפש הטבעית שבבחי' נוגה דודאי א"א לומר דמבחי' הקדושה יהי' קירוב ויחוס להסתעפו' ק"נ מעורב טו"ר כמו שא"א להיות באדם שיש בו גילוי אלקות בנפשו ממש שיסתעף לבחי' תערובת רע כנ"ל וא"כ ודאי ההכרח לומר דיש בחי' ממוצעים רבים בין בחי'