מח, ד

והוא יראת חטא שקודמת לחכמתו ונק' שער לה' כו' היינו רק בבחי' ההעלאה למעלה כמ"ש בזאת יבוא כו' אבל בענין בחי' הירידה למטה לברר בטו"ר שבע"ד שם עיקר הבירור בחכמה ודעת ומ"ש אם אין יראה אין חכמה כו' קאי ביראה שקודמת לחכמתו ומ"ש הן יראת ה' היא חכמה היינו אם אין חכמה אין יראה וקאי ביראה עילאה כמ"ש במ"א) וזהו בך בטחתי (פי' בשם הוי"ה) בחי' דכר שבכחו לכבוש ולברר כמ"ש תנו עוז לאלקים אז ודאי לא יעלצו אויבי לי שלא יהיה ירידת המל' שהיא כנ"י בנפילה וריחוק שמזה יעלצו אויבי כו' אך פי' בטחתי היינו כמו ענין טיח ודיבוק כמו בטוחות חכמה וזהו ג"כ ענין הבטחון שאינו רק השלכת וביטול כל עצמו באלקו' לבטוח בו לבד ולא בכח עצמו כלל וכלל והוא דוקא בבחי' ומדרגו' דביקות האמיתי דבו תדבקון הנ"ל בנפ"א וכה"ג (אמנם הנה גם בזה יש ב' אופנים הא' עכשיו גם בזמן הגלות שנמשך כח משם הוי"ה לאלקים כמ"ש תנו עוז כו' עד שלא יעלצו אויבי מבחי' נפילה כלל וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח להגביר על כח הדינין שבקו השמאל כנ"ל כמ"ש הושיעה לו ימינו והוא התגברות כח החסד דגבר חסדו דבחי' דכורא דוקא שרובו חסדים) אבל עדיין יש בזה שינוי מזמן לזמן שאין כל הזמנים שוים בזה כנ"ל משא"כ ימין הב' דתרעץ אויב לגמרי כמו שיהיה לעתיד לבוא אין בזה שינוי כלל וכמ"ש לעיל וע"י יתיב כו' כנ"ל והיינו בך בטחתי בקיום נצחי כמאמר דוד מלך ישראל חי וקים וכן לעולם ועד כו' ולא יעלצו אויבי לעולם כי לא יהיה להם תקומה עולמית כו' ולכך ל' עתיד אל יעלצו (ובאמת במזמור דלדוד ה' אורי שאו' באלול יש סתירה לזה לכאורה שהרי אמר שם בפי' אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח בזאת דוקא דהיינו בחי' היראה דבחי' המל' בחי' נוק' ועוד מצינו יותר שגם בחי' שם הוי"ה בעלה דמל' בוטח במל' כמ"ש בטח בה לב בעלה כו' כי נק' עקרת הבית לברר כל הבירורים ולכך נק' אשת חיל כמ"ש רבות עשו חיל ואת עלית כו' הרי נהפוך הוא שבחי' דכר בוטח בנוק' היפך הפסוק דבך