מח, ב

יתפרדו ויפוצו כמו עכשיו בשעת היחוד דש"ע בפב"פ שנפוצו ויפלו וינוסו כו' אבל לא שנתרוצצו לגמרי באופן שלא יהיה להם תקומה לעולם רק לע"ל דכתיב תרעץ אויב שהוא ע"י בחינת מקיף הב' דימין העצמות שכולו ימין וכמ"ש לית שמאלא בהאי ע"י משום דלע"ל כתיב וע"י יתיב כו' דלא תשתני כלל מצד כח הדין אשר בקו השמאל לעולם שזהו למעלה מהתכללות השמאל בימין וכמ"ש אך טוב לישראל יום שכולו טוב שכולו ארוך כו' (ואז גם דק שבדקות שברע יפול או כמשרז"ל ישחוט ליצה"ר כו' והיינו גם שיורי הז' מלכים הגסים לפי פי' הא' דלעיל) והיינו תרעץ להבא דוקא אחר תשלום הבירורים דרפ"ח שע"י המצות שאינו רק להבדיל ולגרש אבל תרעץ לחלקים קטנים שלא יוכלו להבנות לעולם הוא ע"י ימינו העצמי שאחר שמאלו העצמי שהוא בחי' שמאל דוחה דמקבל בבחי' ביטול העצמות מכל וכל שבא מצד רוממות עצמותו דוקא והיינו כמו ענין תדבקון שבנפ"א שהוא כדוגמא שיהיה לע"ל כנ"ל (בפ' לח) שלזה אמר תדבקון בנו"ן פשוטה שנו"ן פשוטה זה תרעץ אויב כמו ימינך ה' הב' שתרעץ אויב והכל א' וד"ל:

(מא) ובכל זה יובן מ"ש אליך ה' כו' בך בטחתי אל אבושה כו' דהנה יש להבין בעיקר ההפרש בין עכשיו לע"ל שהוא בענין השינוים בעליות וירידות אשר עכשיו תמיד בשינוי מזמן לזמן לפעמים בחי' המל' שורש כנ"י בהעלאה ולפעמים בירידה ובדרך כלל הרי היה תכלית העילוי בזמן בית המקדש ראשון כמו בימי שלמה וכה"ג ואחר כך זמן הגלות בירידה עצומה ונקרא סוכת דוד הנופלת ממש כו' וידוע במ"ש ולאום מלאום יאמץ שכשזה קם זה נופל וכן אמרו לא נתמלאה צור אלא רק מחורבנה של ירושלים דכתיב אמלאה החרבה כו' משום דאת זה לעומת זה עשה כו' וזהו עיקר שמחת אויב מנפילת המנגדו בירידה עצומה דוקא שאז ישמח ביותר שעל זה אמר לא יעלצו אויבי כו' שלעולם לא יהיה ירידת המל' באופן שיעלצו אויבי לפי שאמר בך בטחתי דוקא הענין הוא