מז, ב

תלכו ותיראו ותשמעו ותעבודו לא אמר בנו"ן פשוטה לומר תלכון או תשמעון וכה"ג רק בתדבקון א' בנו"ן פשוטה ולמה שינה במצות הדביקות דוקא. אך הנה מבואר למעלה באות א' דיש ב' מיני שמאל אחד שמאלו תחת ראשי והב' שמאלו תחת לראשי והוא בחי' שמאל דוחה דמקבל ושמאל דוחה דמשפיע כנ"ל וכמ"כ יש ב' פעמים ימין ימינו תחבקני שלאחר שמאל דוחה דמקבל ובחי' ימינו תחבקני שלאחר שמאל דוחה דמשפיע שהוא מ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו כו' וזהו ענין ב"פ ימין שנז' בפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב ותרעץ להבא משמע כידוע. ויובן כל זה ע"פ כל הנ"ל בענין ההפרש שבין ש"ע ונפ"א בהיות שלכאורה יש להבין בכל הנ"ל דבנפ"א הוא עיקר הדביקות האמיתי ולא בש"ע והלא ידוע דעיקר היחוד פב"פ הוא דוקא בעמידה דש"ע בח"י ברכאן כו' וכמ"ש בזוהר בטעם צלותא בלחש דלא לארמא קלא כיון דאתתא אתיהיבית בין תרין דרועין לא צריך לארמא כו' ולפי הנ"ל אין בש"ע רק בחי' השתחוואה שהוא רק בחי' כלי לקבל כו' ולא שנעשה מהות א' כמו בנפ"א כו'. ואמנם הנה באמת דבש"ע הוא בחי' היחוד שהוא החיבור ודביקות דמשפיע ומקבל והיה לאחדים והוא שילוב הוי' באדני כו' שאור שפע דהוי' דז"א מאיר ומשפיע במל' בבחי' אור זרוע לצדיק ח"י עלמין שהן ח"י חוליות כו' והמל' היא כנ"י בחי' מקבל השפע גילוי אור זה בתוך תוכם ע"י בחי' הביטול והשתחוואה ובלחש דוקא וכמו ואתם הדבקים בה' אלהיכ' דבקים ממש וכמו רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' וע"ז נאמר וימינו תחבקני בשעת הקירוב והיחוד שחיבוק זה הוא בחי' או"מ בימין מקרבת להקיף לכנ"י שלא יוכלו להפרד כאדם שחובק לחבירו שמחברו אליו ביד חזקה לבלתי יטה ויסוג אחור ממנו ויחוד וחיבוק זה הוכן בק"ש ברמ"ח תיבין שבה שהן שרש לרמ"ח איברים דמלכא כנ"ל וכידוע דבכל מצוה בפרט ג"כ יש יחוד קוב"ה ושכינתיה (שהוא יחוד זו"נ כידוע) אבל אין זה רק לפי שעה בשעת היחוד בלבד ואח"כ השיב ימינו אחור כו' ולא יש בחי' חיבוק