מז, א

דאתפטר כבר מהאי עלמא שלמעלה גם מהכנת הפטירה כשבאה לידי פ"מ שמורגש עכ"פ בחושיו ולמעלה ג"כ מבחי' מיתת נשיקה שמצד הנשמה בלבד הגם שחושי גופו כלין בע"כ כי אינה רק כהילוך הניצוץ אל השלהבת ולא כמו דכבר אתפטר כו' שנשמתו צרורה בצרור החיים במהו' א' ממש בלי חילוק ב' גופי' מחולקים כלל כנ"ל וד"ל. והנה כמו שמבואר למעלה (בפרק לו) בטעם יתרון מעלה שבדבק שלא יפרד לעולם גם בהיותו ברצון זר בגיא צלמות כו' דיוקני אשתאר בך כו' כך אמר בנפ"א ובו תדבקון שכל חשך הקליפות דנוגה דעשיה אינם מסתירים לו כלל וכלל לפי שגם כח גופו הופשט ועלה עם הנשמה בבחי' הדביקות והתכללות הזאת האמיתית ואין חומר הגוף מסתיר אחר שגם הוא בהתכללות זאת ממש (שלמעלה מעליות הגופים דחנוך ואליהו שהם בבחי' מציאות בפ"ע רק שנזדכך בבחי' אי"ן כו' כנ"ל) ובחי' ומדרגה כזו יהיה לע"ל בבחי' אור ישר והוא בימות המשיח ותחיית המתים שיחיו הגופים החומריים מחיי אור האלקי ממש והיו לאחדים ממש כמאמ' עוה"ב אין בו אכילה כו' אלא ניזונין בגופם מזיו השכינה ממש שהוא למעלה הרבה מאור האלקי בגופם דאליהו וחנוך למעלה שהן רק כמלאכי' כו' וזהו הטעם שאמרו בס' הקבלה שבשעת נפ"א הוא זמן עיקר בירור והעלאת דרע דנוג"ה שבגופו ובשרש כנ"י למעלה הוא בחי' מל' דבנפ"א מלקטא כו' עד שהוא כדוגמא דלע"ל שיבוער הרע מכל וכל וז"ש ובו תדבקון לשון עתיד דקאי בימות המשיח ועכשיו יש הארה מאין זה בכל נפ"א שבכל א' וא' מישראל מצד שרש נשמתו למעלה שהוא הנק' בחי' יחידה מטעם הנ"ל (והיינו ויט עד איש עדולמי כו' שהוא בחי' המל' שנק' יהודה הפעם אודה בבחי' ביטול ובנפ"א הוא בהתכללות כמאן דאתפטר כו' שאז דווק' יורד למטה מטה לפי שאז דוקא עיקר הבירור גם מעומק היכלות דנוגה שנק' איש עדולמי כו' כמ"ש בלק"ת):

(לט) והנה לכאורה יש להבין במ"ש ובו תדבקון בנו"ן פשוטה דוקא אשר בכל מה שהזכיר קודם כמו