מו, ד

בנשמה האלקי' ועדיין כל חיות נה"ט קיימת וגם אם תתפעל הנה"ט עד כלותה אין זה כליון אמיתי בכל חושי גופו כו' רק כאלו הי' מוכן למסירת גופו כאשר יתבעוהו שאז גופו מוכן ממש ולא חסר רק המעשה כנ"ל אמנם חושי גופו במהותם ממש הטבעי רק שמוכן לאבדם וזהו הוראה שעוד נפשו בגופו ממש וא"א לומר בזה דאתפטר ממש ולא כמו דאתפטר כו' רק כאשר נפל עליו אימת מות שבפ"מ כעקידת יצחק וכה"ג כאשר כפות ומונח על העץ כו' שפרחה נשמתו ממש ואין נפשו בו כלל רק בחי' רשימו וקיסטא דחיות' בלבד במה שיוכל לחזור נפשו אליו מיד שיחזרוהו כו' כ"ז וכיוצא בו יוכל להיות בהפשטת חיות חומר גופו מצד עצמו ורצונו הטבעי כאלו אתפטר ממש ולא נשאר בו רק רשימו וקיסטא דחיות' כו' ואין זה דמיון בכח המדמה בלבד אלא הוא אמיתי' בהיות שכאשר בחי' יחידה שבנפשו עולה למעלה כמ"ש כי רוח האדם עולה כו' יש בכחה לעלות כל חלקי הנפש הטבעי' עד שלא ישאר רק בחי' רשימו כו' ולא נחשב כמת ממש אלא כנרדם בתכלי' התרדמה וכמו שסיפרו בצדיקי' המופלגי' שבדור כמו הבעש"ט ז"ל כשהיה לו עליית הנשמה כו' הי' מופשט מכל הגשמת חיי חומריות גופו כמו המתעלף ממש והוא בחי' תוקף התרדמה (וכמו ויפל כו' תרדמה כו') אשר לא ירגיש כל כאב והכאה שהרי לקח אחת מצלעותיו כו' ולא הרגיש כלל וזהו למעלה מהפשטת חומר גופם שבנביאים בשעת הנבואה שאין שם כליון כלל אלא אדרבה שלימים בכל חושי גופם רק בלתי נרגשים מפני שנזדככו לקבלת האור האלקי וממילא נתבטל חומר הגסות כו' וכמ"ש ביד הנביאים אדמה (וכמ"ש בשער הנבואה) ואין זה רק מצד בחי' יחידה שבנשמה שכלולה ודבוקה ממש בגופא דמלכא במהות האלקי ממש כנ"ל (בפרק לו) בענין הדבק כו' ע"כ יוכל להיות בנפ"א בכל ניצוץ מישראל שיהיה בנפשו כאלו אתפטר מהאי עלמא ממש ולא נשאר בו רק רשימו כו' דהיינו כמו שהנשמה לאחר פטירתה שצרורה בצרור החיים ממש וגם שעוד נפשו בגופו יוכל להיות בעצמו כמו