מו, ב

שבנפשו רק עיקר מס"נ שהיא לפועל ממש אע"פ שאינו נמסר להריגה ולשריפה עדיין הוא כמו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר אלהנא יכול לשזבנא כו' והן לא ידיע להוי לך מלכא כו' הרי קבלו עליהם השריפה בפ"מ גם שלא יצילם ה' זהו ההכנה בנפש שהיא אמיתית למס"נ שבפ"מ וה"ז ממש כאלו מסרו נפשם בפ"מ באופן שאם היה בטל הגזירה ולא היו משליכים אותו לכבשן האש קיימו בזאת ההכנה המוחלטת מצות קידוש השם בפ"מ אחר שלא היה חסר רק המעשה בפ"מ ומצידם לא היה שום מניעה וכו' אך באמת גם זה עדיין לא נק' מס"נ בפ"מ כמו כאשר כבר הוכנו גופם בפ"מ כמו בכפיתת העבותים בידם ורגלם ונתינה ע"ג עצי המערכה כעקידת יצחק זהו כמו מס"נ בפ"מ אע"פ שהחזירם מיד קיימו מצות קידוש השם בהכנה בפ"מ שבגופם וכעקידת יצחק שלא היה חסר רק המעשה ופרחה נשמתו מאימת מות בפ"מ כו' אמנם ר"ע שהיה מצטער ואמר מתי יבוא לידי ואקיימנו רצונו היה לקיום בפ"מ דוקא שהוא שריפת או הריגת גופו בפ"מ ולא ההכנה בגופו לבד שזהו פשט אמרו ואקיימנו ובהכנה בלי הריגה בפ"מ שנשאר חי בגופו הרי לא נמסר גופו על קה"ש בפ"מ עכ"פ ומה שחסר מעשה ההריגה בפ"מ זהו חסרון העיקר במס"נ שבגוף וכמ"ש בזוהר בעשרה הרוגי מלוכה דגופהון אתמסר כו' ובזה דוקא עלו לתכלית העילוי בנשמותיהם עד שאין כל בריה כו' וכמ"ש בע"ח דמעלין מ"ן בשביל כנ"י עד משיח לפי שמסירת הגוף יותר נעלה ממסה"נ ויש הפרש בין בכח לבפועל בין בנפש בין בגוף כמו מס"נ בכח בק"ש בבחי' כלתה נפשי כנ"ל ובין בפועל כמיתת נשיקה דמשה ואהרן שכלתה נפשם בפ"מ בתשוקה נפלאה באח"פ כו' ויש הפרש בין בכח לבפועל בגוף כנ"ל בב' מדרגות שבכח שמשער בכח גם על גופו להריגה בפ"מ עד שמוכן בגופו ממש כשנגמר דינו ויוצא להריגה ומשליכים אותו ולא נשרף ונהרג כי מבטלין גזירתו כנ"ל ובפועל כשנשרף ונהרג ממש שזהו עיקר מסירת הגוף עם הנפש יחד שאז דוקא נתאמת גם