יח, ב

מקטרגים הרעים כנ"ל ונמצא ששניהם אמת דג' הקוין דאצי' הוא המאיר במל' וחו"ג וממוצעים ואמנם כל פרטי אופני שינויי האור הכל תלוי בהעלא' של בנ"א מלמטה וכמו והימים ימי בכורי ענבים שא' בזוהר שאז היה מאיר במל' מבחי' גבו' קשות דענבין אוכמין שזהו מפסולת גבו' דקדושה דאצי' שנק' ענבי חוורי וכידוע בענין ענבימו ענבי ראש וכמו אשכול של ענבים סחטה לו כו' ולהיפך בבחי' החסד וטוב דבנ"א נמשך אור החסד דאצי' מרום המעלות במל' וכמו יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך בהעלאה מלמטה. ולפ"ז כל המשכות אורות עליונים במל' תלוי הכל בבחירה דבנ"א שהמה המוסיפים אור במל' או גורעים ומחשיכים והמל' נמשל כעשישתא שמקבלת מלמטה ומלמעלה ומצד עצמה ל"ל מגרמה כלום כנ"ל. ובאמת אין זה מתיישב כלל לפי קבלת האר"י ז"ל וגם לא בפשט הכתובים שהרי א' השופט כל הארץ משמע דבחי' המל' מצד עצמ' שופט את הכל לפי מעשיהם כו'.

(ו) ועוד י"ל במ"ש בזוהר בענין אין כל חדש תחת השמש דוקא אבל לעילא כו' דזהו כענין הנ"ל בבחי' הדיבור שמקבל מהמדות שנק' שמשא כידוע בענין שמש ומגן ה' אלקי' דחומר הדבור הן אותיו' דמאמרות כמו יהי אור דאתוון אתגליפו ויצאו לחוץ ואין כל חדש תה"ש דוקא כמו באור הנברא יש מאין תמיד מבחי' חסד דאצי' והצורה של הדבור הוא בחי' המקבל מהמדות ומשפיע בעולמות ולפ"ז מה שהמל' לית לה מגרמה כלום הוא כמו הלבנה שמקבלת אור השמש ולא שאין לה אור עצמי כלל אלא לאחר שקיבלה בעצמה היא משפיע משל עצמה כתלמיד שקיבל מרבו שמשפיע אח"כ מכח עצמו וכאשה כי תזריע וילד' וכמ"ש במ"א ובזה יתורץ לכאורה דודאי דבר ה' יקום לעולם וכאשר דברו יצא מפיו להוות הנברא יש כח זה בעצם באותו דבור תמיד רק שצריך לקבל תחלה לעצמו מהמדות כו'. אך מ"ש השופט כל הארץ דמשמע דבדידיה דוקא לחוד תליא מילתא והרי מ"ש ואתה מחיה א' עד תי"ו דאותיות דאתגליפו כו'