יז, ב

נובעת רק מכח עצם הרצון שחפץ בחיים ואינו רוצה במות כו' ונק' התחכמות זו בחי' ח"ס כח המשכיל כל שכל כידוע (וכמו השוחד שיגרום השכלות חדשות מכח המשכיל כידוע) והוא טעם כמוס ונעלם לגלוי רצון העצמי שבו ועל ידו יבוא לו טרף לנפשו שזהו עצמית רצונו וחפצו וכאשר בא על המצאה ושכל ממש במה לפרנס א"ע זהו טעם גלוי שבעבורו יכול לומר שחפץ בעסק זה וכל זה נק' רצון הנולד שנולד תמיד בכמה שנויי אופנים פרטיים לפעמים כך ולפעמים כך דהיינו שישתנה מחסד לדין ומדין לחסד שכאשר יתחכם באופן שפיזור המעות טוב למצוא בזה טרף יפזר יותר ולפעמים להיפוך שיעלה בכח התחכמות שיקמץ ולא יפזר ובאמת לפי תמצית נקודת הרצון העצמי שחפץ רק בחיי נפשו אין הפרש לו בין שיחיה ע"י פיזור או ע"י קימוץ וכן לרחק הדבר המזיק לפרנסה זו יהיה בזה אופנים של רצונות מחולקים פעמים בריחוק ביותר ולפעמים בקירוב שבזה דוקא ינצל ממנה אמנם כללותו ב' קוין ברצון הנולד מן התחכמות איך לחיות לקרב לדבר הטוב ולהתרחק מדבר המזיק כמו שהיה ברצון עצמי הנ"ל רק שמשתנים באופנים שונים כפי הוראת התחכמות זאת כו' ומסתעף מן המוח אל הלב בכמה שנויי אופנים אלו ממש להתפעל בלב באוי"ר אהבה להטוב ושנאה ויראה בלב מהרע המזיק ומן הלב אל המעשה שהוא לקרב ולרחק וכן בפיזור וקימוץ דהיינו כל מה שאפשר לשמור א"ע מן הנזק בפועל ממש יש בזה אופנים מתחדשים ומשתנים לפי אופן הצריך לו וכן בבקשת מעשה ועסק המועיל לפרנס א"ע יש בזה שנויי אופנים רצונות נולדים תמיד ומשתנים מחסד לדין ומדין לחסד הכל ע"פ שנוי אופן טעם הכמוס לרצון העצמי שבנפש עצמה וד"ל. והנמשל מכ"ז יובן בדרך קצרה בענין כלל הנ"ל דכתר שבכתר נבדל בערך מחילוק הקוין שהוא כמו בחי' עצמות הרצון בחיים שלמעלה מהטעם ולא יחפוץ בהיפוכו דחו"ג הללו כא' הן בלי התחלקות כלל (כמו אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו) רק בח"ס דכתר שהוא כמו בחי' טעם כמוס להביא בהתחלקות