טו, ג

נכלל בכלל האהבה רבה העצמית כביטול מנה במאתים וכמו שאם יאמר אדם אין לו אלא תורה ומע"ט לבד בוז יבוזו לו נגד אה"ר וזהו באהבה פי' בעבור האה"ר להחליפנה על הון ביתו כו' וכך מלמעלה למטה אם יתן איש זה הקב"ה את כל הון ביתו העליון שהוא גנוז בבחי' דעת האדם העליון במצות שיעשה האדם דלעילא וחי בהם כמ"ש במ"א בענין הקב"ה מניח תפילין ונק' מצותי בוז יבוזו לו לגבי אה"ר שלו מלמעלה למטה לכנ"י שהוא בבחי' עצמיות שלמעלה מבחי' אדם ג"כ (וכנ"ל בענין נח נח בבחי' מנוחה עצמי' שאה"ר שלו לכנ"י היינו כמו שאדם אוהב חיי נפשו ברצון פשוט וכמו ואהבתך אהבת עצמך לא תסיר כו' וראי' ממ"ש בטרם תקרא ואני אענה שזהו בחי' רחמים רבים העצמיי' שאדם מרחם על בנו כמו על עצמו ממש שלמעלה מבחי' מוח ולב בדעת לכך בטרם תקרא ותצעק בכל צרתם לו צר מיד כמ"ש המו מעי לו כמו האדם על בנו יחידו בראותו צרת נפשו מיד יתמלא רחמים רבים בלי יצטרך להתפעל מצעקת בנו כי צער זה נוגע לו כאלו הוא עצמו בזה וד"ל). אחות לנו קטנה הנה כתי' אמור לחכמה אחותי את דהחכמה נקראת אחותי וכמ"ש בזוהר ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי וכמו ותתצב אחותו מרחוק והטעם הוא לפי שהחכמה היא ממוצע בין המאציל ובורא ית' לנאצלי' ונבראי' שהרי נא' כולם בחכמה עשית ובחכמה יסד ארץ וכידוע דבראשית בחוכמתא וידוע דבראשית נמי מאמר הוא דהיינו כמ"ש והחכמה מאין תמצא פי' מאין ליש משמע מכ"ז דהחכמה נק' ממוצע שלגבי אא"ס נק' יש מאין האמיתי ולגבי המתהוים ע"י החכמה הרי החכמה מקור חוצבם בבחי' אין של היש כידוע וזהו שנק' אחותי לשון איחוי מאחה שזהו ענין חיבור ב' הפכים מובדלים ורחוקים כך ע"י החכמה שמאין תמצא יש חיבור לא"ס עם העולמות אך נק' אחות קטנ' ביותר להיותה בבחי' הצמצום בנקודה א' לבד שנק' יו"ד חכמה תתאה וגם חכמה בראש מאין תמצא בבחי' נקודה א'