טו, ב

אך עכ"ז לא יוכלו מים רבים הללו לכבו' את אור אה"ר שבעצמות הנפש הנק' בחי' יחידה שלמעלה מבחי' אדם במוח ולב כנ"ל וקאי זה בזמן הגלות דנשמות ישראל נזרעו בשעבוד חומר גופני לעבוד עבודת גופם ונבלע אור ניצוץ אלקי' בעומק מצולת ים (וכמ"ש שכורת ולא מיין כו' עד מתי תשתכרין כו') וזה מרומז במ"ש יורדי הים כו' עד יחוגו וינועו כו' וכל חכמתם האלקי תתבלע אך מים רבים לא יכבו לבחי' אה"ר העצמי' כמו ע"י תשובה מעומקא דלבא שנגע עד עצמות הנפש כענין ר"א בן דורדייא שיצא נשמתו בבכיי' כך כתיב בבכי יבואו ונק' מי בוכין או ע"י קבלת עומ"ש של המצות וע"י שמחה של מצוה שגבוה מגוף מעשה המצוה כנ"ל כ"ז הוא נכלל בבחי' אור אה"ר שמים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה מטעם שמעורר למעלה מבחי' אדם (וכנ"ל דכל בחי' אדם אינו אלא החצי לגבי עצמות הנפש והוא חצי התחתון שבכתר לבד) ואעפ"כ מצד בחי' אדם במוח ולב והעיקר במעשה המצות מזה יהי' העוה"ב שנא' בו להנחיל אוהבי יש חצי העליון דכתר וז"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני שקדם לעולם והוא ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא וד"ל:

(כה) אם יתן איש את כל הון ביתו פי' הון ביתו הוא אשר נתברך אדם בהון רב בביתו מצד עסקו במשא ומתן רב והצליח בחכמתו שעמדה לו וכולם כלא חשיבי ממש נגד האהבה עצמי' שאוהב א"ע שהוא חיי נפשו וכמשל הנ"ל בעסק ופרנסה במוח ולב ומעשה שלא יגיע בשיתוף התכללות כולם יחד לגבי עצמיות רצונו בחיי נפשו שמחמתו עוסק במוח ולב כו' וכן מ"ש כי הוא חייך היינו אה"ר העצמי' שחפץ בחיי האלקי' כל הון ביתו של אדם שהצליח בפרי מעשיו בעבודת האלקי' שבמוח ולב ומעשה בחיבור כולם יחד בוז יבוזו לו נגד אה"ר זאת שלמעלה מבחי' אדם כי כל הון ביתו הוא רק בחי' הדעת דאדם וכמ"ש ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים שזהו ל"ב נ"ח ושמהם יסתעף ריבוי המעשה בכל הון יקר בתורה ומצות כ"ז