טו, א

שלמעלה מן המקום רק עיקר החידוש והפלא הוא מה שבחי' ומדרגת הרוחניות שלמעלה מן המדה בא ונתפס במקום ואעפ"כ אינו מן המדה כארון שנתפס במקום זה דהיכל ק"ק ואינו תופס מקום כלל וזהו כמו מקום שנעשה בו הנס שלמעלה מן הטבע הנ"ל ובאמת אין זה עדיין מתיישב בענין המא' דאיהו תפיס דמקום שנעשה בו הנס כחומץ הדולק וכמת שהוא חי וכהפיכת ים ליבשה וכה"ג יש כלי להיות נתפס בו גילוי אור העליון אך ורק מה שיוכל להתפס בגילוי הטבע שזהו בא מכח העליון הנעלם שלמעלה משניהם כנ"ל הרי ע"ז דוקא אמ' איהו תפיס בכלהו עלמין ולית מאן כו' דב' הפכים כאלו שיהיה נתפס ואעפ"כ אינו נתפס זהו כמקום ארון כו' (או כמו עליונים נדמה להם שהוא למטה ותחתונים כו') ה"ז בא מכח עצמות אא"ס שלפני הצמצום דקו"ח דוקא ששוה שם מקור האצי' דקו"ח וסוף העשי' ומאיר בראש וסוף בהשואה א' ממש וכמ"ש שמים וארץ אני מלא ולית מאן דתפיס ביה כנ"ל ונמצא דהארת העלם העצמות בראשית הקו וסופו כא' זהו איהו תפיס כו' ואין העולם דממלא וסובב בכלל מקומו העצמי רק שבא שם דרך תפיסא בהעלם ולית מאן כו' והוא למעלה הרבה מניסי' ונפלאות ומגילוי אור אצי' בעשיה כנבואה (רק גילוי שכינה בהיכל ק"ק בארון אפס קצהו מאיר שם בגילוי) ולעתיד יבא כל בחי' העלם העצמות הזה לגילוי גמור יותר מגילוי הנס אלא שיהיה בגילוי בטבע כמו שהוא למעלה בעצמותו ממש בגילוי ולא בהעלם כעכשיו דלית מאן כו' וזהו עיקר ענין העוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש האמיתי הנ"ל שלמעלה מבחי' אדם וד"ל:

(כד) ובכל הנ"ל יובן מ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה פי' מים רבים הוא כמו ענין טרדת פרנס' במוח ולב ומעשה עד שמחשיך ומכבה כל בחי' אור צלם אדם האלקי וכמשל מים רבים שמכבים את האור. וכמו אדם הנטבע במים רבים שבאו מים עד הנפש ועד בכלל כך ע"י טרדת האדם בחיי גופו נכבה אור האלקי המאיר בנשמתו ונמשל כבהמות כו'