יד, א

ששבת וחזר אל עצמותו מן המלאכה ושבת דיומא בחי' המשכה שנקרא השבת הנפש ונחת רוח כמו ממה שיש לו בנין נאה לבד מה שפסק וגמר לעשות כנ"ל שזהו התענוג מעצם הבנין שמשתעשע בו ולא ממה שפסק לעשות והעלאה והמשכה זו מתחברים יחד ושניהם נקר' שבת תתא' בכללו' כנ"ל וכן בשבת עילאה מנוחה עצמית הנ"ל יש בה העלאה ממה שבא מנוחה זו מסיבת גמר בניינו לטוב שבתו בה במנוחה והב' המשכה בשבתו שאנן בבחי' תענוג עצמותו ממש (וגם במנוחה הד' שלא מן השביתה כלל וכלל יש עליה בעצמו' וירידה מעצמות ולכך נקרא שעשועים ש"ע ש"ע או"י ואור חוזר כמו שכתוב במקום אחר אע"פ שהכל בעצמותו ממש ונקרא קדושה וכמו יובלא עילאה וקראתם דרור דנפקין לחירו העלאה בעצמו' שלא יעצב עוד לעולם ובחי' המשכה שבעצמות ממש כנ"ל. ובכל זה יובן ענין השמיטות ז' פעמים ז' שנת החמשים עולה על כל שבתות השנים ודרך כלל שתא אלפי שני דהוי עלמא ואלף השביעי שבת עלאה הנ"ל נק' שמטה אחת ויש עוד ו' שמטות כאלה ואחר כך שנת החמשים בכלל ועל דרך זה יש נ' אלפים יובלות כנ"ל וזהו ירוממוך סלה ) וזהו ב' פעמים נח א' כי זהו ינחמנו ממעשינו מן האדמה אשר אררה ה' שזהו כמו שביתה ונייחא אשר הונח לו מירידו' כוחות שלו והוטב בעיניו כל אשר עשה וזהו וירח ה' ריח הניחוח דקרבן נח שעלה בהעלאה ואמ' לא אוסיף עוד לקלל כי קיבל נחת רוח ממעשיו ע"י הריח דקרבן ולא יקלל האדמה עוד וריח זה נחת רוח הוא כולל העלאה והמשכה יחד כנ"ל בשבת תתא' וכמו כן בשנת ת"ר לחיי נח באלף הששי יעלה לריח ניחוח בלי מעש' התחתונים ולא יוסיף עוד לקלל האדמה ואז נייחא דרוחא מעצבך ומרוגזך לבד (ולא נייחא דיובלא עלאה הנ"ל שלא יעצב לעולם) ואח"כ נייחא עלאה דשבת עלאה הנ"ל ויש בזה גם כן ב' מדרגות העלאה והמשכה יחד וכמו שכתוב וישבות ביום הז' שביתה זו העלאה מצד עצמות כמו שמתרומם ומתעלה המלך בעצם