יב, ד

אבל הגילוי הוא רק מפעולת אותו האבר המיוחד שביד או ברגל ואי אפשר שיחליפו פעולתם כידוע אמנם הנה בשעה שהוא נח מן המלאכה שכל כחות נפשו חוזרים אליו (בל"א ער קומט צו זיך כו') שנק' השבת הנפש בכלל הגם ששבת רק ממלאכת פעול' מיוחדת לבד הרי זה הנק' בחי' התכללות אמיתית כמו שהנפש היא בעצם שלמעלה מבחי' התחלקות כחות ואברים כו' ואעפ"כ נקר' נייחא תתאה דהיינו מפני שבא בחי' התכללו' זאת ע"י בחי' אור חוזר לעצמות שהוא כח העולה מהתפשטות וירידה שבמלאכה עכ"פ אלא שנעשה אח"כ נייחא דרוחא בעצם כו' משא"כ בחי' נייחא עצמית היינו שלא בא המנוחה מן השביתה כלל כמה שית'. והדוגמא מכ"ז יובן בו' ימי בראשית שנקרא פעולה ועשיה כנ"ל הרי כל יומי בעבידתיה באופן מיוחד אם בחסד או בגבורה כנ"ל ומכל מקום יש בכל פעולה מיוחדת עזר מכל העשר ספירות פרטים (והגם שכל ספירה כלולה מי' וי' מי' הנה לבד זה יש בכל ספירה מכל פרטי' המדות זולתה) לפי שכולל הכל הוא בחי' הרצון והחכמה וכמו שכתוב כולם בחכמ' עשית וכידוע דבראשית מאמר כללי ובא גם בפרטי פרטיו' כמשל הזריקה וכהאי גוונא אך הוא בהעלם ולא בגילוי ואדרבה בגילוי בא כל פעולה מיוחדת ונבדלת מזולתה (אמנם זהו בחי' התיקון דאדם דוקא שכל אחד מיוחד בפני עצמו ומתכללי' זע"ז הן מצד העצם של כל ספי' שכלולה מהכל והן בעשי' ומלאכה וגם בטרדת שכל כלול מעשי' שבשכל כמו שבעשי' כלול משכל שבעשיה בהעלם כו'. אבל בחי' התוהו ענפין מתפרדין זה תחת זה בלי חיבור לעולם לפי שהן בבחי' נקודות עצמיים כידוע שזהו בחי' הכתרי' דכל ספי' וכמו רצון עצמי של חסד אין לו חיבו' לעולם עם רצון עצמי של דין כו' רק בזה יש בהם התכללות מכל העצמות ממש במה שיש בכל חלק פרטי מן העצם כל העצמות כנ"ל וראי' ממסירת נפש במדות הניצוח או האהבה בכלות הנפש כנ"ל וזה עם זה בלתי מתחברים אם כן מס"נ באהבה לאו"נ כנפשו ומסיר' נפש להרוג שונאו המה מעצם אחד