ו, ג

כלל אך מה שבא לכלל מחשבה רעה זו בהכרח ודאי שיש לנפש רצון ותענוג בדבר הרע הזה והוא הנקרא בחי' אור וחיות של אותיות מחשבה רעה הזאת ונקרא צורה לחומר והמלאך הנעשה מזה בחי' חומר שלו נעשה מחומר דגוף אותיות המחשבה והצורה שהוא האור והחיות שבו נעשה מאור וחיות הרצון והתענוג שבמחשבה כו' (ואנו רואים זה בדוגמא גם בזה העולם שמצד מעשה הרע נאמר תיסרך רעתך שנתחדשו ונעשו לו הרבה שונאים לחשוב עליו רע או לדבר ולעשות לו רעה ונקרא אויביך אשר רדפוך וכשמעי שקילל לדוד ואמר דוד כי ה' אמר לו קלל כו' דהרבה שלוחים למקום ויש שליח רק במחשבה ודבור ולא במעשה ויש שליח להזיק לו בפועל ממש כו' והכל כפי החטא שפגם אם במחשבה לבד כו' וד"ל). והנה ע"י תשובה מעומקא דלבא נעקר אור הרצון וחיות שהיה לו במחשבה הרעה וגם ממה שעשה רע כו' ועי"ז ודאי נתבטל בחי' הצורה שהוא אור וחיות המלאך הרע שאינו מקטרג כו' אבל חומר שלו ישאר קיים כי לא נתבטל גוף חומר מחשבה ודיבור ומעשה דרע אבל ה"ז כגוף בלא חיות. ויש לזה ג"כ תיקון לאבד גם החומר דמלאך הרע והוא ע"י הוידוי דוקא באמרו בדבור בפה דוקא כמו אשמנו גזלנו כו' ובפרט כשמפרש חטאו בסתר נקרא מודה ועוזב שירוחם להיות ביטול ואיבוד חומר הקטיגור ג"כ עי"ז וזהו טעם הוידוי ביום כפור כידוע ובוידוי ק"ש שעל מטתו כו' אך עיקר הדבר ביטול אור וחיות המקטרג ע"י עקירת הרצון בתשובה שבלב דוקא מעומקא דעומקא (כתשובת ראב"ד שיצתה נשמתו בבכיה כו' שאז גם מה שהוליד ועשה פרי תולדה יאבדו כידוע) ואמנם אם החומר דמלאך הרע לא נתבטל ע"י הוידוי כמו שיוכל להיות מהרהר אדם בתשובה שלימה וא' בזוהר דלית רעותא דמתאביד מעלמא כו' אבל לא הספיק להתוודות עד שנפטר מן העולם הרי עז"א מוריד שאול ויעל דמפני שלא נתבטל החומר דמלאך רע הרי הגוף של מלאך זה שנברא מן הרע שעשה וחשב כו' מוריד לאדם זה לשאול אך מיד עולה משם כי אין למלאך רע