ד, ב

בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. וידוע דרוה היא קליפת נוגה דמפתה לאיתתא מל' דקדושה ונטיל נהורהא כו'. וזהו תוס' יניקה למל' דקליפה ממל' דקדושה שנק' צמאה ליוצרה וביאור הדבר אין זה רק מה שאנו רואים היטב במהות ענין ההולך שובב בדרך לבו שאין זה רק קלות ופריקת עול שאינו בטל לכל דבר ויעשה מה שלבו חפץ וז"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי בשרירות לבי אלך ואע"פ שעדיין לא בא לידי התפעלות ותשוקה לדבר מה רק שעולה הסכם אצלו לעשות מה שלבו חפץ בתאוה טרם שתבא לידו כמו עבדא בהפקירא ניחא ליה שזהו רק מצד פר"ע. והנה מצד זה הוא שמעורר רצון לרצון דהיינו שיחפוץ בכל מיני חפץ של תאוה רעה שיבא לידו ולכאורה אין ב' העניינים חיבור זע"ז דמהיכן יהיה סיבה להיות החפץ בכל מיני תאות לבו מצד פריקת עול שפר"ע אינו אלא ההיפך מענין הביטול לבד כידוע. אך יש להקדים לבאר יותר מ"ש והתברך בלבבו מהו לשון ברכה כאן להיות ידוע דבחי' עומק הרע הנ"ל הוא הנק' כתר דקליפה ובל' הזוהר כתרין דמסאבותא ובל' הגמר' שערי טומאה כמו נ' שערי טומאה דמצרים וכמו פותחין לו שערי טומאה. והענין ידוע ע"פ ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים אחריהם ויש להבין מהו ל' זונה בחי' נוק' דווקא. אך הנה ידוע בפי' כתר דקליפה שהוא המקור ושורש לכל מיני שפע רע שבעולם אשר באוה"ע וברע דנה"ב שבישראל ומקום משכנה הוא במדבר העמים ששם נחש שרף ועקרב ג' קליפות הטמאות הנ"ל. וגם בחלק החי וצומח ודומם כמו המזיקין וטורפין שבחלק החי כארי וזאב ודוב ושור ונשר בעופות ובעל הזנות וכה"ג בבני אדם האכזרים ורוצחים ובעלי הזנות וכל תאוה רעה וכל בעלי גסה"ר וחוצפא והתנשאות כו' ויש בהן חלק הטוב שהן החיות ובהמות בלתי מזיקין וכן בבנ"א בעלי מדות הטובות ובלתי פרוצים בזנות כלל וכן ענוים ושפלים וכה"ג בשכל ודעת יש חכמים רק להרע ולהיטב לא ידעו מאומה ולהיפך יש