כ, ב

עילאה שבבחי' פנימי' ג"ר שבכל העולם כנ"ל בפי' עולת שבת בשבתו כו' וד"ל. אבל בזוהר מפרש לאמ"ר זה בקלא פנימאה וע"ז אזהיר אין אמ"ר כשאר אמירן בקלא דמשתמע דלשון יביע משמע ענין המשכה רק שהוא בהעלם בלתי מורגש אבל לפי פי' הנ"ל זהו בחי' ההעלא' בעצמותו דוקא היפוך בחי' ההמשכה מעצמותו כו' וד"ל. ואחר כל הנ"ל יתבארו פרטי דברי המאמר הזה מ"ש בגין דהאי אמ"ר רזא עילאה איהו ולא כשאר אמירן אזהיר קרא עלי' כו' פי' רזא עילאה בבחי' המוחין דג"ר דאו"א שלמעלה ממוחין שבמדות דאו"א שנמשכי' לז"א ע"י הדעת המתפשט הנ"ל נק' רזא עילאה דוקא משא"כ בחי' פנימית המוחין דז"א לא נק' רזא עילאה כו' והיינו שאמר לא כשאר אמירן דעלמא שהוא בבחי' אמירה בלב דז"א ולצורך השפע לעולמות כנ"ל אלא האי אמ"ר הוא בבחי' רזא עילאה דפנימי' המוחין דאו"א שנק' דרגין עילאין שלמעלה מבחי' ז"ת דחו"ב שנק' דרגין תתאין שמתלבשי' בז"א כו' (ונק' או"א תתאין יש"ס ותבונה כמ"ש במ"א) דלית תמן אמירן ודברים כשאר דרגין דאינון רזא דמהימנותא דאינון קלא דמשתמעי פי' אמירן ודברים הוא בחי' יחוד קול ודיבור שהוא בחי' יחוד יעקב ורחל ביומין דחול ובחי' המל' נק' דיבור העליון כידוע ונמשך מבחי' אמ"ר שבלב דז"א מחיצוני' שבו דהיינו הבל המורגש כנ"ל והיינו אמירן ודברים כלל ופרט וז"ש דאינון רזא דמהימנותא בכלל בחי' יחוד הוי' ואלהים דזו"נ שהוא קול ודיבור דאינון קלא דמשתמע במורגש כנ"ל אבל תמן לית אמירן ודברים במורגש אלא הוא יחוד קלא פנימאה בדיבור פנימי בלתי מורגש ונק' אמ"ר ודברים בהעלם שזהו בחי' יחו"ע ישראל ורחל הנ"ל. וזהו שמסיים אבל הני לא אשתמעי לעלמין והיינו בלי נשמע קולם פי' קולם תרי קאי על ב' מדריגות שהזכיר אמ"ר ודברים אין אמ"ר קאי בקלא פנימאה ואין דברים קאי על בחי' דיבור הנעלם דלא משתמע גם הוא כו'. וביאור הדברים הנה ילה"ק מ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר מהו כפל הענין ודבר דבר כו' אך הנה ידוע בענין צלותא דבלחש שהדיבור הוא בשרשו במל' דאבא כו' (והוא א' זעירא דויקרא כמ"ש במ"א וגם מבואר בענין המלאך הגואל באריכות) וכמשל מי שטרוד בשרש עומק המושג אז מרחשין שפתיו ממילא ומאיליו בלתי בחירה וידיעה ובחשאי מאד כו' וז"ש שפתי תפתח ממילא כו' וכך גם בבחי' התפעלות פנימי' שבהבל פנמי' שבלב שהוא נמשך אחר התפעלות המוח אז לא יוכל להרים קול מורגש בדיבור כלל כי עולה כח הדיבור בשרשו בבחי' העלם אותיות השכל שבמוח וזהו ודבר דבר שלא יוכל הדיבור לבא בהתפשטות במורגש אלא נשאר במקור בהעלם והיא עיקר השביתה בדיבור שזהו ודבר דבר במורגש כו' אלא בהעלם יביע אמ"ר שהוא קלא פנימאה שבפנימי' הלב שמתאחד בדיבור הנעלם קודם שבא להתפשט