טו, ב

גשמי בפו"מ בפרנסה ולא ישאר למעלה ברוחניות בשרש נשמתו בבריאה ויצירה בג"ע או בתורה ותפילה כו' (וכמ"ש במ"א) והיינו ג"כ מ"ש הזן את העולם כו' דנותן לחם בחסד דזה שבא החסד לכלל נתינת לחם בגשמיות זהו עצם רב חסדו במה שהשפיל א"ע ולא נשאר החסד ברוחניות עד"מ מלך שמשפיע לעני לפ"ע יותר גדול מרב שפעו לשר גבוה כו' וזהו בחן ובחסד וברחמים נותן לחם כו' לפי שיש חסד שאינו נותן לחם בגשמיות אלא נשאר ברוחניות כנ"ל וד"ל:

(כז) ואחר הקדמה זאת יובן מתוכו ענין זה שיוכל להיות שאור החסד עליון דאצי' יתעכב וישאר למעלה ואינו יורד למטה בהתלבשות כ"כ שהרי ז"ש אדם נידון בכ"י הוא שנידון בחכ' ומשפט אם ירד אור החסד עליון דאצי' למטה מטה כנ"ל בהיות שצריך אור החסד ההיולי העליון דאצילות שכולל כמה מיני חסדים עד אין שיעור לבוא בצמצום תחילה בשכל ומח' ומן המח' לירד לדיבור ומן הדיבור למעשה שזהו בחי' בי"ע ויוכל להיות שישאר בשכל ומח' ולא יבוא בדיבור ואז החסד הוא ברוחניות בעולם הבריאה שהוא החסד שיהי' בעל תורה וחכמה כו' וגם אם ירד ליצירה בבחי' דיבור לא יבוא לידי מעשה בבחי' חסד דעשיה אלא נשאר ברוחניות דעולם היצירה דהיינו רק אהוי"ר בתפילה כו' ועד שיתלבש בחסד בפו"מ וכ"ז מפני שאין בשפע זו ענין הכרחי בהתלבשות בשכל ומחדו"מ שהרי יוכל אדם לעצור השכל מלבוא במח' ולעכוב ולעצור המחש' שלא יבוא בדיבור ומכש"כ מדיבור שלא יבוא למעשה (וכמ"ש במ"א בענין קץ משיח דלבא לפומא לא גליא כו' ונשאר בלב ולא בא בדיבור ע"כ כמה קצין היו ולא באו לידי פו"מ כי נשארו ברוחניות דעולמות העליונים כמו קץ משיח שבשנת ת"ח כו') וכ"ז מפני שאין השפע הולך במהירות דרך עו"ע משכל למח' כו' וכל עילה יוכל לעכב אור שפעו בעצמו ולא ירד לעלול המקבל כו' אלא ישאר באופן מדריגת המשפיע וזהו ענין הנ"ל במ"ש יום ליום יביע כו' שזולת יום השבת אין אור השפע הולך במהירות מעילה לעלול אלא אדרבה היפוך המהירות שהוא העיכוב והמניעה בקל שלא ירד לעלול המקבל כנ"ל וד"ל. והנה מלבד שיוכל להיות עיכוב ומניעה בהילוך השפע מעל"ע אלא שצ"ל שהות זמן מה בכל עילה לשפוט הדבר אם יבוא אור השפע לעלול אם לאו ועיקר עיכוב זמן המשפט שמתעכב יותר שם מבכל עו"ע הוא בסוף מעשה דוקא כאשר צריך הדבר להיות בפו"מ אז יתעכב בזמן רב במשפט אם יבוא הדבר לידי פו"מ כו' דהנה לכאורה י"ל במ"ש אדם נידון בכ"י שהמשפט והדין הוא במה שהחסד אלקי דאצי' יבוא למטה בהתלבשות בחסד גשמי כנ"ל דממ"נ הוא אם ראוי הוא מצד מעשיו לאותו החסד למה צריך דין ומשפט שיבוא בהתלבשות