קנט, ב

בבחי' היושר דאדם. וכמ"ש זאת תורת האדם. וכתיב כי על כל מוצא פי הוי' בדבור בד"ת יחיה האדם כו'. וע"כ גובר החסד על הדין ג"כ בשעה שיושב ודן את העולם במדות דחכ' דתורה להיות יושב ודן לפנים משוה"ד כנ"ל. ועיקר התענוג בחסד זה הוא בהמתקת הדיני' שבמל' בג"ש האחרונות שזהו יושב ומשחק עם לויתן דשחוק זה הוא בבחי' המתקת הדינים דאו"ח מלמטה למעלה דנתב"ס דוקא כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר בגמ' דע"ז דבחורבן בהמ"ק דאין שחוק לפניו מאי עביד יושב ומלמד תינוקות שב"ר תורה כו' שהן בחי' אנפי זוטרתא דקטנות המוחין היפך בחי' לויתן הנ"ל (וכמו שיש בחי' שחוק מן המשפיע למקבל להמתיק הדינים. דאו"ח דנוק'. כך יש שחוק דמקבל לפני המשפיע להמתיק הדינים דאו"י דמשפיע. כמו משחקת לפניו בכל עת שזהו מדבר בתורה הקדומה שמשחקת לפניו ממש בכל עת). והוא מ"ש בתבל ארצו בתב"ל גי' ב"פ גבורה. גבורה עילאה וגבורה תתאה. לאגברא ימינא על שמאלא כו'. גם במקום הדין הקשה ביותר והוא שחוק שיעשה לצדיקים לע"ל כמ"ש אז ימלא שחוק פינו כו' וכתיב עוז והדר לבושה דבירור האחרון יותר בגבורה תתאה ותשחק ליום אחרון שהוא העוה"ב כמ"ש תנו לה מפרי ידיה כו' שזהו בשלימות הבירורים דשם ב"ן דוקא כמ"ש למעלה בענין צחוק עשה לנו האלקים דוקא שהוא אלקים עילאה דגבורה עילאה ואלקים תתאה דמל' שנק' א"ח שתהיה עט"ב למעלה משם מ"ה דוקא. וכמ"ש אבן מאסו כו' כידוע. ומעתה יש להבין מה שהלויתן ישחוט בסנפיריו לשור הבר כמ"ש במדרש דלעיל. הנה הרמז בזה על ביעור הרע דבחי' גבורות הקשות דיצה"ר שנק' רע גמור שאין לו בירור ותיקון לעולם גם בחכמה דתורה ולא בתשובה כי הוא פסולת הגבורות שנק' קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עליה ותיקון כלל כי אם איבודם זהו תיקונם כמ"ש באבוד רשעים רינה כו'. וכתיב תמותת רשע רעה שהרעה שבו תמותתהו. וזהו תיקונו ולא באופן אחר. וע"כ אמר שלעתיד לבא הקב"ה ישחוט ליצה"ר כו' דכל מה שהיה יכול לבא בבירור ותיקון להוציא הטוב הגנוז בו נעשה ע"י עבודת הצדיקים בתורה ומצות ותשובה דבע"ת כו'. אבל הפסולת הרע הגס ביותר שלא יכול להתברר כלל אין לו תיקון כלל. כ"א בביעור והעברה לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. ורמז לביעור זה הוא מה שאמר שישחוט ליצה"ר כמו השחיטה שמוצאת הדם הוא הנפש הרעה שמלובשת בגבורות קשות שהוא חום התאוה הרעה לבערו מן העולם לגמרי. וזהו ענין הנצחון דלויתן לשור הבר שישחטנו בסנפיריו דוקא כי יגבר כח הטוב שבלויתן על הרע דשור הבר ויבערנו בשחיטה זו כו'. כמו שהצדיקים לבם חלל בקרבם לבער הרע שבחלל השמאלי מכל וכל עד שאין בו חיות כלל וכלל. כי אין לרע יניקה רק מן הטוב שמעורב בו במקצת. וכשיבערנו ממנו לגמרי ויתגבר הטוב בתקפו ממילא ימות כח הרע. ונק' מת מעיקרו כמ"ש בזוהר עמ"ש כי לא אחפוץ במות המת המת מעיקרו. כי המות והרע אחד הוא. שהרע הוא המות. והמות הוא הרע. ולהיפך החיים והטוב אחד הוא. שהטוב הוא החיים. והחיים הוא