רכה, ב

לברר בעה"ד טו"ר כידוע שז"ש דאורייתא מח"ע נפקת לברר במדות שבחכ' להבדיל בין כו' אז נמשך מקור השפע ומזון וחיות של כל העולמות ע"י התורה שלמטה דוקא והוא ע"י מעה"ת שעושי' הבירור בין טו"ר בחכ' דתו"מ שלמטה דוקא (וכמ"ש בע"ח דבתחלת ההשתלשלות הי' בבחי' חפץ חסד בלבד ואח"כ תלוי הכל במעה"ת כו') והענין הוא שזהו בחי' ומדריגה הב' דתו' שנק' ח"ת (שזהו כאשר ירדה התו' למטה בארץ דוקא כמו הארץ האירה מכבודו ואין כבוד כו' וכמ"ש לא בשמים הוא כו' כי קרוב אליך דוקא כו' וכן א' לעשות חסד ומשפט כו' בארץ דוקא כי באלה חפצתי שזהו שלימות דחפץ ורצה"ע שבח"ע דתוה"ק (כמשי"ת) והוא ע"י הבירור דעה"ד טו"ר בחכ' דתו' שבחכ' אתברירו רפ"ח כו' (והוא שנק' לחם מן הארץ כמ"ש לכו לחמו בלחמי דלחם מן השמים דתוה"ק נמשך בלחמה ש"ת שלמטה דוקא כמ"ש חכמות בחוץ כו' דח"ע הוא דאתמשך בח"ת דתושמ"ע הוא שנותן כח ועוז לח"ת בתו' שלמטה לברר לעה"ד כו'). וזהו ארץ ממנה יצא לחם לחמ' דתו' כו') וכמשל הארץ הזאת הגשמי' שיש בה כח הצומח להצמיח כל צמח עשב וכל עץ עושה פרי טוב כו' וכל תבואות הארץ שיש בהן מזון וחיות רב לכל הברואים שבארץ מאדם עד בהמה כו' שמזה ניזונין הכל להתקיים בחיותם ומציאותם תמיד וכמו גם האדם שמאכלו בשר החי לבד הרי עיקר גידול של החי כבהמה הוא ממה שאוכלת העשב מן הארץ ונמצא כל מזון וחיות האדם הכל מן הארץ וגם כל מיני תענוג מצמיח מן הארץ דוקא וכטעמי' הטובי' בארץ בפירות כו' וכל עיקר ענין הצמיחה הזאת מן הארץ בא ע"י בחי' הבירור דוקא שזהו מה שנברר חלק הטוב הגנוז בארץ מן בחי' הרע שבו אחר הזריעה וחרישה כו' (שנק' טובה דגניז בגווה כמ"ש בזוהר) ואמנם הנה זאת מעלה יתירה יש בארץ שכח הצומח שבעפר הארץ יכול להצמיח עד אין שיעור כלל וכמו עשב הארץ צומח בלי שיעור גם שקוצרים השחת חוזר וצומח מחדש והוא מפני שיש כח בצומח שבארץ לחדש תולדות מאין ליש בלי שיעור וגבול כלל בחידוש מעיקרו דוקא שהרי גם בדבר הזרוע בארץ מצמיח בתוס' מרובה על העיקר בכפלי כפליי' כמו חטה הזרוע בארץ שתצמיח בריבוי כי יש בארץ דוקא כח החידוש יש מאין ממש והטעם ידוע לפי שנתב"ס דוקא והארץ הוא בחי' דומם סוף הכל ע"כ נעוץ בה מבחי' תחלת הכל כו' וע"כ הכל הי' מן העפר אפי' האדם בחי' מדבר שהרי ארץ מגדלת חכמי' וגופו של אדה"ר מן העפר הי' כלי לאור הנשמה העליונה דפרח' מחה"ע כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. ומכ"ז יובן ג"כ בענין לחם מן הארץ שמוסיף כח בחכ' שבאדם (דלחם גי' מזלא) היינו לחמו דתושמ"ט הנגלי' לנו (שבאה בהתלבשות בעה"ד טו"ר בארץ לברר בין טו"ר כו') וזהו כמו הזריעה שבארץ שמצמיח רב תבואות וכל מיני עונג בחידוש מאין ליש לאין שיעור כך הלכות דתושבע"פ דוקא שהן בחי' צומח כשערות כנ"ל שענין צמיחתן הוא בא בחידוש מאין ליש מח"ת דכנ"י בכל דור בלי שיעור וגבול כלל שהרי מתחדשים הלכות ודינין רבי' לאין שיעור מן הפלפול דחכמי תושבע"פ יותר מגופו של ח"ע דתושב"כ והוא