רכה, א

שלא יוכלו להתיישב במוח כו') וכל שערה צומח מצד תוס' מרובה שבחכ' על העיקר וראי' מזקן שקנה חכ' ממקורה כו' וע"כ פרטי ההלכות אין להם מספר כמו שאין מספר לשערות והיינו ענין הסלסול בשערות שמפרידם זו מזו להיות כ"א על מקומו כו' ולזאת ודאי בהכרח שיחודש דינין והלכות ע"י הפלפול שהוא הקושי' ותירוצ' לאין מספר כמו שיהי' עולה אחר רב הפלפול כמה דינים הלכות חדשים שיהי' בזה האופן והענין הדין כך וכך ובזה האופן ובזה הענין יהי' הדין כך וכך שזהו כל עיקר ענין התירוצי' לקושי' בפלפול כמו ל"ק כאן כו' וכמ"כ בחידושי הדרשות על כל קוץ וקוץ תלי תלי' של הלכות כמ"ש בר"ע ע"פ קווצותיו תלתלי' כו' (וא' בזוהר באד"ר שכל ההלכות שהן בחי' הנימין ושערות שלמעלה כל נימא ונימא להיט לעלמין סתימין כו') והנימין הן באין מבירורי' דרפ"ח מלמטה למעלה דוקא שהוא בירור דח"ת דתושבע"פ דוקא כמו ע"י הפלפול שא' במחשכי' הושיבני זהו תלמוד בבלי כו' להיותם בבחי' הבירורי' להפוך חושך לאור דהיינו שמבחי' ההעלם ומקור דחכמה יבא לגילוי אור בתוס' מרובה על העיקר האור דחכ' כמו הקושי' שהן בבחי' ההעלם וההסתר להעלים אור האמת והתירוץ הוא להאיר החשך הזה שזהו בא בהכרח מבחי' העלם דפלאות חכ' כו' כמ"ש במ"א וע"כ נמשלו ההלכות לשערות שבוקעים מהעלם אור המקיף דחכ' כנ"ל וד"ל. ושרש הענין הוא כידוע שבתו' יש ב' מדריגות ח"ע וח"ת כמ"ש חכמות בחוץ כו' והיינו בחי' סו"ג כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות כו' והענין הוא כנ"ל דבחי' סתים דתורה הוא ח"ע שבתוה"ק שנק' ספר שבא באותיות כמו בכ"ד ספרים כו' ואע"פ שלתבונתו העצמי' אין מספר כלל אבל צמצם והלביש כל פנימי' ועצמי' דחכ' ש"מ במספר זה שנק' סה"ח (שהוא בחי' עה"ח) (וכמ"ש משה מחני נא מספרך אשר כתבת) וכמו שמלבישים לשכל עמוק מאד בדברי משל כשלמה שא' ג"א משל כו' ויהי שירו כו' (כך התוה"ק נק' משל הקדמוני) וכמו הסופ' שמביא כל העומק דחכ' באותיות בספר כנ"ל ומספר זה הוא שנמשך להיות אופן החכ' ורצון דמע"ב כמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' כלוח הבוני' כו'. והנה קודם מ"ת טרם שירד אור דחכ"ע דתוה"ק בגילוי ביוה"ד הי' כל העולמות העליוני' בעולם האצי' ובי"ע עד עוה"ז השפל מכולם ניזוני' ומקבלי' אור שפע חיותם רק מחסדו של עצמו' א"ס ב"ה כי חפץ חסד הי' בתחלת הרצון להאציל ולברוא כו' כידוע שמה שעלה ברצה"פ כו' הי' בחי' אתעדל"ע מצד עצמו בבחי' חסד וטוב העצמי שמטבע הטוב להיטיב כמ"ש בע"ח ואמנם בחי' חפץ לחסד זה הי' ראשית מקורו בבחי' הח"ע דתוה"ק שנק' תורת חסד ג"כ להיותה באה מלמע' למטה מצד עצמי' החכ' בבחי' או"י וכמ"ש פיה פתחה כו' ותורת חסד על לשונה (וזהו שנק' לחם מן השמים כמו שהתו' מן השמים ניתנה וזהו כמו מזון המן שלא הי' בו פסולת כלל וכלחם פנג ולחם הפנים שכולו פנים וטוב שהוא בחי' עה"ח יבא בעדן עצמו כו') (וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה אמרתי בספה"ח דתוה"ק בחסד דח"ע שנק' תורת חסד דוקא מטעם הנ"ל) אבל אחר מ"ת שירדה התו"מ בגילוי