קצו, א

דשם אמר גם חשך לא יחשיך כו' דמאחר שנקרא מקיף הרי הוא בבחינת סובב שלמעלה מגדר ההשתלשלות כמו דקמיה ממש כולא כלא חשיבא ומשוה קטן וגדול משפיע עם המקבל כו' (שהוא בחי' חשך סתרו קודם שנמשך הקו"ח שנק' אור) וא"כ גם הבהמות הטמאות יכולים לעלות שם לקרבן ומנחה דאין הפרש שם בין טמא לטהור כלל כמו דקמיה כחשיכא כאורה שניהם שוין ממש וכמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד פי' מי נתן להיות הטמא כטהור שהוא הטהור שעולה מן הטמא ממש כמו שהוא טמא יטהר לא אח"ד בחי' אח"פ שבבחי' מקיף הכללי שלמעלה מן ההשתלשלות דאו"כ מטעם הנ"ל וכמו ע"ד דוגמא שאמרו עתיד חזיר ליטהר שיחזור להתירו כו' וכמ"ש יכרסמנה חזיר מיער בע' תלויה כו' לפי שלע"ל יבורר כל הרע והפסולת לגמרי ויעלה גם מה שהיה פסולת כחזיר שחיותו רק מן הפסולת וטמא הוא להיות בבחי' הטוב ויטהר מטומאתו כו'. וזהו רבותא יתירה שהטמא עצמו כמו שהוא יהיה טהור וז"ש מי יתן טהור מטמא ממש כו' וד"ל. (ודוגמא האמיתי' לדבר זה הוא ענין התשו' האמיתית כאשר נהפך הרע והטומאה עצמה לטוב וטהור שזהו למעלה הרבה גם מעיקר התורה שאינו רק לברר ולהבדיל בין טו"ר כנ"ל שזהו כמ"ש להבדיל בין טמא לטהור וכמו בסו"מ כו' אבל לא שהטמא עצמו יהיה טהור כי הטמא יובדל ולא יעלה למעלה כלל עפ"י התו' אך ורק ע"י התשו' שהיא למעלה מן בחי' התיקון דתורה גם הטמא ורע עצמו כמו שהוא נהפך לטהור וטוב ועולה למעלה כקרבן טהור וכשר ממש כמו שנראה לעין בבע"ת כראב"ד שהיה מושקע בכל רע וטומאה ובתשו' שלימה מקירות לבו ממש עד שיצאה נשמתו בבכיה עלתה נשמתו למעלה בצרור החיים וקנה עולמו יותר מצ"ג כרבי והרי הטמא עצמו נעשה טהור כמו שהמים המרים בעצמם נעשים מתוקים כמו מעז יצא מתוק שהוא מתוק יותר מן המתיקות בעצם וכן כאשר יהופך הרע עצמו לטוב שנק' היפוך חשוכא לנהורא ומרירו עצמה למיתקא יותר טוב ונעלה מן הטוב הנבדל מן הרע ע"י בחי' התיקון דתומ"צ הנ"ל וזהו שאמרו שבמקום שבע"ת עומדים צד"ג אינם יכולים לעמוד במחיצתם כלל כי יתרון האור מן החשך דתהו גדול הרבה מאור דתיקון וד"ל). וזהו שלא רצתה רבקה שיברך יצחק לעשו שיהיה בע"ת בלא תומ"צ שיעלה למעלה ביותר וכגר שנתגייר שעולה מק"נ כמו שהוא למעלה שזהו ממש כמו קרבן דבהמות הטמאות וכחזיר שיטהר לע"ל כנ"ל) וזהו שאמר דוקין שבעין לדידהו שהן מבחי' התהו לא הוי מומא משום דגם בעל מום יעלה שם וכמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' דהעמים כמו שהן בלא תומ"צ יעלו למעלה ע"י תשו' שלימה כו' וזהו הטעם שהקריב יעקב בהמות טמאות כגמלים ואתונות שאינם כשרים לקרבן עפ"י התורה רק מפני שהמנחה שלו היה להעלות מ"ן לבחי' המקיפים דתוהו כמו שיהיה לע"ל שהטמא יהיה טהור וכמ"ש מי יתן טהור מטמא כו' מטעם הנ"ל ע"כ הקריב גמלים הגם שהן מבחי' חסדים דק"נ שנק' גמל גומל דלים דגימ"ל לשון גומל לדלי"ת שאחריו (כמו שאמרו הני דרדקי