ריב, ב

יותר מכפי הכלים שלהם והוא מבחי' עצמי' אוא"ס שלמעלה מן האצי' שנק' ברכת ה' היא תעשיר (כמו בכל אשר עשה יוסף צ"ע שהי' ה' מצליח בידו בברכה בלי גבול כלל) וכמו בזיווג זו"נ כאשר אל אישה תשוקתה אזי מעוררת תאובתא כו' להשפיע מ"ד במ"ן שלה ממש כו' אבל כשלא היתה מעוררת כו' שאין כלי לקבל אזי יסיח דעתו לגמרי ואין בו רצון להשפיע כלל (וכמו בתלמיד לפני רבו כשאינו מעלה מ"ן בתשוקה לקבל שאין הכנת כלי שיעורר המשפיע להשפיע אזי אין בו רצון ותענוג להשפיע כי אין במה להתלבש רצון ותענוג דמשפיע להשפיע) וכך הוא בתשוקה דכנס"י שנק' אשה יראת ה' בהכנת הכלי לעורר לבחי' ז"א שיהי' תיאובתא כו' וזה הי' העלאת מ"ן דשבטים בהשתחוואה דאלומות שהן היו מעלמא דנוק' ותיאובתא דנוק' לגבי דכורא כו' כנ"ל והכינו בחי' הכלי לעורר המשכת מ"ד ביחוד העליון כו' ואם לא הי' מאלמים אלומים ומשתחוים לאלומה דיוסף לא הי' מתעורר צ"ע להמשכת מ"ד כלל וד"ל וכמו בזמן הגלות שהשכינה בגלות בע"ש דנוגה וכמ"ש ובפשעכ' שולחה אמכם דאתתא אתתרכא מבעלה שאז אין העלאה דכנ"י בתו"מ ותפלה עולה כלל למעל' ואז אין התעוררות למעל' במשפיע ליחוד כלל וכמ"ש בזוהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא (והוא ענין השאגה ששואג על כל משמר כו') (ועכ"ז יש יחוד קוב"ה ושכינתיה בכל מצוה שעושין בזמן הגלות ג"כ משום דגם בחי' צ"ע בחי' יסוד גם הוא בגלות בבחי' ההעלם כמשי"ת בדרוש דבן פורת יוסף כו') וזהו שהאבות סימן לבנים בחלום דאלומות הזה שמזה יכול להיות יחו"ע במצות כל זמן הגלות וד"ל:

(יז) ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. הנה באמת יש להפליא על טעות השבטים ביוסף איך לא הכירו והשיגו בגודל מעלתו מאחר שראו לאביהם שאהב אותו ביותר והאבות הן המרכבה שהרי אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כו' ואיך יפלו נשמות גבוהות כאלה בקנאה ושנאה ח"ו ולמה ומאיזה טעם שנאו אותו וביותר על חלומותיו ודבריו שהוסיפו שנאה בלבם כו'. אך הנה ידוע בספרי הקבלה בשרש השבטים שהן בי"ב גבולי אלכסון והיו השבטים סבורים בעצמם בשרש נשמתם שהן בי"ב ג"א דאו"א שהן מדות דחו"ב שנק' או"א עילאין כמו שהן למעלה עדיין מירידת המוחין דחו"ב במדות דז"א וז"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה פי' שבטים הן ענפי האילן שהן עולין כלפי מעלה בגובה יותר כך הן בחי' השבטים דאילן העליון שנק' אילנא דחיי כו' שמגיע ראש השבטים למעלה מעלה והוא בבחי' י"ה שהן חו"ב דאצי' וזהו ששם עלו שבטים בשרש בו"ק דאבא כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ כי מראש צורים אראנו דת"ר אלף דכנ"י הוא בו"ק דאבא נתפשטו באימא עילאה כו' ולאחר שעלו שבטים להיות בחי' שבטי י"ה ממש באו"א עילאין כו' (שהן יש"ס ותבונה) אז יורדים ונמשכים להיות מוחין לז"א (שהוא ישראל זוטא) וזהו עדות לישראל דלעילא (שהוא בחי' ז"א) ועדות זו היינו בחי' מוחין דחב"ד