קצד, ד

ועיקר תושבע"פ במשנה ותלמוד היה ע"י ר"ע שהיה ניצוץ משה. וע"כ כולהו סתימאה אליבא דר"ע. שהוא העמיד כל המשניות וספרא וספרי כו' וכל התלמוד על בוריו. והיינו על ידי ה' תלמידים שלו ר"מ ור"י כו' שמהם יצא תושבע"פ במשנה ותלמוד שלנו כידוע בגמ'. וכ"ז לפי ששרשו היה מבחינת התיקון גם בפנימית דתו' כמו שאמר שנכנס בשלום ויצא בשלום כנ"ל דכל העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שלו הכל היה בשלום ובמישור כו' כפי משפט התורה (ולא כבן עזאי שהציץ ומת כנ"ל ויותר מזה היה באליהו שעלה למעלה בגופו משא"כ במשה אמר פה אל פה אדבר כו'):

(ח) והנה אחר כל הנ"ל יובן מ"ש כאן בפרשה זו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה כו'. דהנה באמת יש כאן פלא למה לא חלק לג' וד' מחנות כנ"ל. ועוד דלפי המבואר למעל' הרי כל עיקר שרש יעקב היה רק בבחינת התיקון שהוא דוקא בג' קוין כסגול בג' נקודות בהתכללות וחיבור ולמה חלק לב' מחנות שהן רק בשני קוין כמו בחינת התוהו שאינו רק בשני קוין מפורדים זמ"ז בתכלית כו' ואם מפני שצריך היה להעלות מ"ן לבחי' התהו שהוא שרש עשו שהוא בבחי' שני קוין דוקא כנ"ל הלא ההעלאת מ"ן היה רק במנחה ששלח אליו עזים מאתים והיה לו לחלק המנחה הזאת לשני מחנות ולמה חלקם לג' עדרים כמ"ש ויצו את הראשון כו' ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים אחרי העדרים כו' הרי העיקר היה ג' רק ריוח היה בין עדר ועדר והלכו זה אחר זה כו' ולכאורה לפי אופן מדרגת דשרש עשו בבחי' התהו היה צריך להיות בבחינת ב' קוין כו' ולא שהיה צריך לחלק העם אשר אתו והצאן כו' לשני מחנות כי הרי הוא עצמו הוא בבחינת התיקון דוקא כנ"ל ואם מטעם המבואר ע"ד הפשוט ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ כו' אם יבא עשו כו' הרי גם בג' מחנות היה הנשאר לפליטה ועוד למה כאשר היה אצל לבן שירא ממנו מאד לא עשה לצאן לשני חלקים אלא דוקא עשה בתחבולות שיהיה בצאן מבחינת ההתכללות דתיקון דוקא והוא במקלות אשר פצל כו' מחשוף הלבן כו' שיהיו הצאן נקודים וברודים בכל מיני גוונין שונים בתערובות במזיגה נכונה שזהו עיקר בחי' התיקון כו'. ובזה דוקא נבדל ממנו יניקת החיצונים עד שנשלם בי"ב שבטים ונק' שלימו דאבהן לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל בחי' מותרי החסדים דקדושה ולא כיצחק שיצא ממנו עשו פסולת הגבורה דקדושה כו' לפי שלא היו רק בב' קוין דחו"ג עד שבא יעקב שהוא קו האמצעי דת"ת היה בו בחי' השלימות בהתכללות דכל ההפכים יחד ולא קו א' דחסד או דין לבד ע"כ לא יצא ממנו שום פסולת ומותרות כלל והיה הכל בבחינת היחוד העליון בלי שום פירוד כלל (ולזה אמרו דיעקב לא מת כו') וא"כ הרי היה בבחינת השלימות שלא יוכל לשלוט בו הדין הקשה ולמה ירא מעשו מגבורו' קשות דקו השמאל כו' ולמה חלק לשני מחנות שהוא בשני קוין כמו בחינת התוהו דבזה יש צד אחיזה לגבורות קשות