רי, ד

ותשתחוינה לאלומתי לקבל גילוי אא"ס שבקו"ח דאצי' שזהו בחי' מ"ד דיוסף ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל וד"ל. ושרש הטעם להשתחוואה זו דאלומות השבטים לאלומה דיוסף לפי ששרשו היה בחכמה שבראש והשבטים בחכ' בסוף חכ' שבדבור דכולם בחכ' עשית כמו ביו"ד מאמרות דמע"ב שמתחלק לד' מחנות מחנה מיכאל כו' ופרטיהם י"ב בקר ובנשמות הן י"ב שבטים אבל בבחי' חכ' שבראש קודם שבא לדבור מתייחדים כל הנפרדים יחד. וז"ש מה רבו מעשיך בריבוי ופירוד לאלפים ורבבות כמו אלף אלפים ישמשוניה שנתחלק מד' מחנות כו' אבל כולם בחכ' עילאה עשית ששם מתייחדים כאחד וזהו הטעם שבחכ' אתברירו רפ"ח כו' להעלותם מבחי' הפירוד אל הח"ע כידוע לפי שבכח הח"ע דוקא לקשר ולחבר לכל ההתחלקות עולמות שבח"ת כו' וזהו שע"י מ"ד שנמשך מחכ' בראש דיוסף צ"ע כל האלומים די"ב שבטים מתחברים ומתקשרים יחד כאחד ממש לבא בבחי' ביטול והתכללות ביחו"ע דחכ' עילאה היפוך הפירוד והתחלקות שבהן בח"ת שהן ד' דגלים ונחלקי' לי"ב כו' וז"ש ותסבינה כו' ותשתחוינה כולם כאחד לאלומתי להתקשר כאחד ביחו"ע דח"ע שבראש (וכמו במ"ת שנתכללו יחד כאיש אחד בביטול רצון לקבל אא"ס שבח"ע דיו"ד הדברות):

(יד) ומעתה יש להבין עדיין בענין החלום הזה דואנחנו מאלמים אלומים כו' שגם הוא עולה ודאי בסגנון אחד עם החלום השני שאמר והנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי כו' שהוא יעקב שהשתחוה ליוסף ולפי"ז גם בחלום הזה היה גם יעקב אביו בתוך המאלמים אלומים והשתחואת אלומת יעקב היה לאלומת יוסף כשאר אלומות השבטים וזה אינו במשמע כלל בחלום זה שלא היה יעקב בעבודת השדה כלל רק הוא והשבטים כמ"ש והנה אנחנו מאלמים כו'. ואמנם יש להבין בעיקר הענין דחלום השני דשמש וירח כו' איך יתכן שיעקב שהוא בחי' ת"ת מקורו של יסוד ישתחוה ליוסף בחי' יסוד שלמטה הימנו וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו' וכידוע דגוף וברית הן יעקב ויוסף ובודאי בחי' גופא למעלה מיסוד שנקרא ברית כו' ואעפ"י שאמר יעקב ליוסף בדרך תמיה גדולה על חלומו השני הבוא נבוא אני ואמך כו' עכ"ז הרי יעקב שמר את הדבר שנכנס בלבו שיהיה הדבר אמת ואיך יעלה על דעת יעקב כן שבחי' משפיע ישתחוה למקבל שלמטה ממנו כו' בהשתחואה ממש שזה דבר פלא ביותר. אך הנה יש להקדים תחלה שיש ב' פירושים בענין ההשתחואה בכללה הא' כפשוטו השתחואה בביטול המציאות מלמטה למעלה מנמוך ושפל לגבוה ונעלה מאד כהשתחוואה גשמית דעבד לשר ומלך שנופל גופו על הארץ לפני רגלי האדון כו'. והב' השתחואה שהיא מלמעלה למטה מן הגבוה לנמוך שבא בדרך ירידה והמשכה דוקא מן המשפיע אל המקבל כמו כאשר יפעול העבד בקשתו ושאלתו מן השר או מלך אז ירכין לו האדון ראשו וכופף קומתו אליו שיקיים שאלתו ויומשך לו שפעו כו' שהרכנת וכפיפת ראש האדון זהו מגבוה לנמוך להחיות רוח שפלים מלמעלה למטה וזהו שנק' השתחואה שהיא מלמעלה למטה ואמנם בלי קדימת