קעד, ב

גשמיות שהרי א' שקר החן והבל היופי כו' אלא הכוונה הוא בשרש נשמות דאמהות למעלה בבחי' האצילות שהוא בחי' ב"ן דכל פרצוף להיותה שם בבחי' מקבל מן המשפיע צריכה להיות בבחי' היופי דוקא יותר מן המשפיע שהוא בחי' דכר שא"צ ליופי כ"כ וכמ"ש דאין אשה אלא ליופי. וע"כ נראה לעין שגם בטבע האנושית למטה בסדר טבע הבריאה הרי הנשים יפות בטבען מן האנשים על הרוב כו' והוא טעם מעלת ושבח דכנס"י ביופי בכל שה"ש כמ"ש הנך יפה רעייתי כו' אם לא תדעי כו' היפה בנשים כו' וכה"ג וד"ל (ומ"ש שקר החן והבל היופי כו' זהו בבחי' נוק' דק"נ שנק' אשת זנונים שהיא נק' אשה יפה וסרת טעם שהוא כמו נזם זהב באף חזיר כו' ולזה אמר שקר החן שכל סט"א נק' שקר והבל גם בחי' החן והיופי שבמל' דנוגה רק אשה יראת ה' דוקא שהוא בחי' מל' דקדושה שהוא בחי' רחל עקרת הבית היא תתהלל גם ביופי תואר ומראה כמ"ש ורחל היתה יפ"ת כו' וכן בשרה אמר ויהללו אותה שרי כו' וד"ל). ויש בזה ב' טעמים א' מצד שבחי' המקבל צ"ל כלול מכל המדריגות ההפכים דחג"ת כו' שזהו עיקר ענין היופי ותפארת כשכלול מכמה גוונין דחיוור וסומק וירוק יחד כמ"ש כשושנה בין החוחים כו' לפי שהמקבל מקבל שפעו לפעמים כך ולפעמים כך בהיפוכו מחסד לדין ומדין לחסד בכמה אופנים שונים ולכך נק' כלה שכלולה מהכל (משא"כ המשפיע אע"פ שהוא ג"כ בבחי' ת"ת לפעמים ישפיע רק בחסד כו'). וכמו במ"ת שהאיר ה' לבנ"י בקולות דתורה בכמה גוונים בהארת פנים העליונים כמו יאר ה' פניו אליך כי באור פניך נתת לנו כו' והיינו תפארת היופי דמקבל שמקבל בכמה גוונים יחד כו'. וטעם הב' לפי שתשוקת המקבל למשפיע וצריך שתעלה בהעלאה דיופי כדי שתמצא חן כו' לפי שבחי' המקבל מדריגתו בעצם למטה מן המשפיע בשפלות המדריגה שלא הי' תשוקה למשפיע להשפיע לה ע"כ צריכים ליופי דוקא וכמו שאנו רואים באשה שפי' מלאה דם וחמת כו' וגם א' דנשים דעתן קלות להיותה בחי' שפילה בעצם למטה במדריגה מן הזכר ובפרט כי מאיש לקחה זאת כו' (ומזה הטעם עצמו היא בתואר ומראה ביופי יותר מן הדכ"ר כמו כל דבר הגדל במקום פסולת שנעשה זך ונקי במראהו ותוארו יותר כמו השושנה שגדילה בין החוחים כו' וכך כאשר דם טמא דנדה נברר ממנה נעשה הדם נקי ועושה יופי המראה כו') ועד"מ היושב בחושך שצריך לאבוקה גדולה להאירו משא"כ היושב במקום אורה שא"צ לאבוקה וכן ענין התכשיטים לאשה דוקא ולא לאיש לפי שבחי' הנוק' במקום שפלות המדריגה ביותר ע"כ צריכים ליופי וגם לקישוטים להאיר פני' יותר מן האיש וע"כ אמר דאין אשה אלא ליופי דהיינו להמשיך בה היופי מלמעלה והוא בבחי' המל' למעלה שיורדת בסתר המדריגה כשושנה בין החוחים כו' בע"ש דנוגה דעשי' בק"נ שנק' חושך שצריכים לאור גדול יותר להאיר פני' ביופי העליון כמו בי"ג מדה"ר העליונים שמאירים במל' מבחי' שע"ה נהורין שז"ש יאר ה' פניו אליך דוקא לכנס"י מטעם זה (וע"ז אמר אשה יראת ה' היא תתהלל בבחי' ביטול