קנד, ג

כח ואור האלקי שהוא בלתי בע"ג. ומה שנמשך התהוות הנברא מאין אלקי. בא בדרך דילוג הערך מאוד. והוא ע"י בחי' צמצום האור דעצמות אלקו' עד שבא בבחי' אותיות הדבור העליון ביו"ד מאמרות. וגם בחי' דבור זה אינו כאותיות הדבור שלנו. אלא שנמשך בדרך גליפה וחקיקה. וכמאמר אתוון גליפין כו'. שנקרא הארה דהארה לבד כמ"ש במ"א. וא"כ יובן ממילא בבחי' ידיעה העליונה שיודע כל הנבראים מאין ליש ע"י אותיות הדיבור. שידיעה זאת היא בבחי' מחשבה עליונה. הוא בבחי' ידיעה נבדלת מן העצמות שנק' ידיעה שחוץ ממנו (ולא כמו ידיעת עצמו הבא באו"פ בכלי). אלא בבחי' מקיף ברחוק בהעלם שאינו נתפס ובא במורגש כלל בתוך העולמות ונבראים. כמו שיחשוב האדם על דבר נבדל ונפרד. היינו כמו כדור הארץ וכה"ג שמקפת מחשבתו לאותו הדבר ולא נכנס בתוך תוכו כלל. עד שלא יפול שינוי בגוף הדבר ההוא כלל מידיעת מחשבה זו. וכך הוא למעלה בבחי' ידיעה שעולה במחשבה עליונה כל ההשתל' מראש לסוף בבת אחת כצופה ומביט עד סוף כו'. או שמבין ומשגיח בדרך פרט בכל נברא כמ"ש היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם בפרט וכן כי עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א כו'. כ"ז אינו בא בגילוי גמור במורגש בתוך כל הנבראים. אלא מרחוק מבין בבינה שבמח' עליונה אל כל מעשיהם ויודע את כולם בכלל ובפרט (וזהו שנק' בחי' מקיף שאינו נכנס ובא בגילוי באו"פ בכלי עד שיהיה התהוות גוף הנברא ממנו באותיות הדבור כו'. כמ"ש במ"א בפ' בראשית ע"פ והנחש היה ערום מכל כו' כמ"ש ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טו"ר. שידיעה זו בבחינת מקיף ולא באו"פ בכלי כידיעת אדם. וע"כ הרע מובדל מן הטוב ולא יהי' בהן תערובות ושינוי כלל מכמו שהן בהתחלת הויתן. וכענין יודע מה בחשוכא כו' ונק' ד"ע. וכמו וירא און ולא יתבונן כו'. שאם היה ידיעה זו בא במורגש בבחי' או"פ כאותיות הדבור היה פועל שינוי ותערובות כו'. וז"ש אין רע יורד מלמעלה שאין עצם התהוותם מלמעלה מן הדבור. רק יודע טו"ר. אך באותיות הדבור בצירופים האחרונים נמשך בעה"ד טו"ר ממש. שז"ש ובורא רע. וגם זה מרחוק בהעלם. כענין הלבונה שבקטורת כו'. וכמאמר בראת צדיקים בראת רשעים כו'. אע"פ שצדיק ורשע לא קאמר כמשי"ת) והנה ידוע שב' מדריגות הנ"ל למעלה בחי' מחשבה ודבור עליון. הוא הנק' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. שבחי' המח' עליונה הוא בבחי' ההעלם וההסתר שלא בא לגילוי בדבור עדיין. ובחי' הדבור העליון הוא הבא בגילוי בהתהוות העולמות מאין ליש כנ"ל. ונקרא כח הפועל בנפעל בכלל ובפרט כנ"ל. ובוודאי כל מה שהיה בהעלם המח' באה לידי גילוי באותיות הדבור. כמו שאדם חושב מחשבה ואח"כ מביאה לגילוי בדבור לזולתו. וכמ"כ בדבור ומחשבה העליונה כמו ביו"ד מאמרות במאמר יהי אור קדמה בתחלה המח' לדבור זה דיהי אור וכה"ג. ומה שהיה בהעלם המחשבה שיהיה אור או רקיע נקרא עלמא דאתכסיא. ומה שבא לגילוי אח"כ מן ההעלם לדבור נקרא עלמא דאתגליא. וכמ"ש דכל מה שיש ביבשה יש בים כו' כמ"ש