קמז, א

כלל בין בריאה לאצי' ע"כ פסיק טעמא בין אברהם הא' לאברהם הב' דאברהם הא' הוא בשביל השפע מן המאציל לאצי' דאעפ"י שאין ערוך לנאצלים לגבי עצמות המאציל מ"מ הארת אא"ס ממש באצי' ע"י הקו"ח משום דאיהו וחיוהי חד כמו שלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י משא"כ מאצי' לבריאה כבר נפסק שם הארת הקו כו' לפי שצ"ל התהוות בע"ג מאין ליש ממש ולכך פסיק טעמא בגויהו וד"ל. וכ"ז בחי' אור החסד דאברהם שיורד מגבו' לנמוך שהולך ומתמע' ומתצמ' כנ"ל אבל בבחי' יצחק שהו' בבחי' הגבורו' דאו"ח בהעלאה למע' מע' דווקא כנ"ל היפך בחי' ההמשכה והירידה לזאת לא נאמר בו ב"פ יצחק דדווקא בבחי' הירידה של האור מגבוה לנמוך שייך לומר ב' ירידות א' מעצמו' המאציל לאצי' והב' מאצי' לבריאה שלזה אמר ב"פ אברהם שכדי שירד עוד ירידה ב' מאצי' לבריאה צריך לקרותו עוד פ"ב אברהם אבל בבחי' העלי' דיצחק אחר שאינו רק בחי' ההעלאה למעלה לבד כשהוא עולה עולה כולו למע' מע' בעצמו' המאציל בלי חילוק מדריגות כלל בעליו' שלו (ואע"פ שבעלי' הנשמות בג"ע ילכו מחיל אל חיל בסדר והדרגה מגעה"ת לגעה"ע כמו העולה במעלו' כו' וכן בעליו' העולמו' מעשי' ליציר' ומיציר' לבריאה ומבריאה לאצי' ומאצי' בעצמו' המאציל והי' לו לקרותו ג"כ ב"פ יצחק עכ"פ בדרך כלל בב' עליות א' מבריא' לאצי' והב' מאצי' למאציל עצמו. הענין הוא שיש ב' אופנים בעליו' א' כשעולה בסדר והדרגה כנ"ל והב' כשעולה שלא בסדר והדרגה כלל דהיינו כאשר העליון עולה שכולל כל שלמטה הימנו כמו כאשר הרצון עול' שממילא עול' ונכלל בו השכל ובשכל נכללו המדות כו' ולא יש בזה סדר מתחתון לעליון הימנו לומר שקודם יעלו המדות בשכל ואח"כ יעלה השכל בלמע' מן השכל שהוא הרצון מאחר שהרצון עולה תחלה נתעלה בו הכל כו' עד"מ בשינה שהוא בחי' הסתלקות המוחין והרצון שממילא נתעלו ונכללו המדות ומדו"מ כו') וא"כ אין כאן חילוק מדריגות כלל ולכך בהעלאה עולה מיד למעלה בעצמו' דווקא מבלי חילוק בין בריאה ואצי' כלל וכמו העלי' דאו"ח בתשובה מקירות לבו שהוא נקודת הרצון שמתעלה נפשו בעאא"ס ממש כמ"ש כי אליך ה' כו' מבלי יש בזה עליות חלוקות כלל משא"כ בירידה דאו"י שמאיר ומצמצם א"ע תחלה ברצון ומן הרצון אל השכל נתמעט עד שבא לבחי' המעשה ששם נתמעט האור ביותר כו' (וגם מטעם הנ"ל דבהעלאה אין לו שיעור למע' מע' כו' שאין שייך בזה חילוק מדריגות כלל כו') (וגם מטעם שיתבאר בסמוך שבבחי' פחד יצחק הוא ענין הקירוב לגבי העצמו' ביותר שתמיד הוא למע' ולא למטה כלל שלא שייך בזה עליות חלוקות וזהו שלא נזכר ב"פ יצחק וד"ל):

(יד) והנה יש להבין לפי כל הנ"ל בשורש ב' המדריגות דאברהם ויצחק שהוא בבחי' חו"ג דאו"י ואו"ח שהן ב' הפכים ממש מן הקצה לקצה זה בעלי' וזה בירידה א"כ למה אמר בפ' העקדה לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק כו' איך אמר אשר אהבת את יצחק הרי בחי' יצחק הוא היפך ומנגד ממש למדריגת אברהם מן הקצה לקצה כאש ומים ממש ואיך אפשר שיוכל אדם לאהוב