קעג, ב

מבחי' אור החסד עליון דאצילות במאמר זה בצירוף זה דיהי אור וממנו נמשך למטה כל אלף הראשון ובודאי קדם בהכרח במחשבה מאמר זה עצמו דיהי אור והן צירופי אותיות המחשבה שחושב מאמר זה יהי אור ואח"כ בא מן המח' אל הדיבור לאמר בגילוי יהי אור וכן מאמר יהי רקיע ביום הב' שנמשך לצירופי אותיות הדיבור דיהי רקיע ונתהווה הרקיע ונק' מאמר פתוח ותחלה הי' מאמר זה עצמו במחשבה ונק' מאמר סתום ואמנם לפי אופן צירופי אותיות דמחשבה כך ממש בא באותיות הדיבור די"מ והכל הוא בחי' המשכות הז' מדות עליונות במחשבה ודיבור העליון שהן לאה ורחל עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגליי' דהכל א' ממש כו' וד"ל (וז"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' כי א"א להיות התהוות העולמות מבחי' המדות דאצילות עצמו רק בהתלבשותו באותיות המחשבה ודיבור שנק' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי' כו' וד"ל) וכך יובן גם כאן בעבודת יעקב להמשיך ז' מדות עליונות באותיות המחשבה דבחי' לאה שאז ממילא יבואו לגילוי בדיבור שהוא בחי' רחל כי צירופי' א' להן בשרשן בה"ג מנצפ"ך דאימא כנ"ל וז"ש מלא שבוע זאת פי' ז' ימי המשתה לבד כי הנה ידוע בטבע השמחה שמביאה לידי גילוי מן ההעלם כמו שרואים באדם בעת שמחתו יגלה כל מצפוני לבבו שבמח' בגילוי הדיבור כו' וע"כ בז' ימי המשתה ושמחה נתגלה מן ההעלם דמחשבה לדיבור בחי' רחל ויוכל להיות בחי' יחוד יעקב ורחל בדיבור בלי יצטרך כלל לעבוד ז' שנים בתחלה דוקא כי כבר עבד ז' שנים בשביל גילוי אותיות עכ"פ במח' דלאה וא"צ רק להביא מן ההעלם לגילוי לבד בדיבור שזה נעשה ע"י השמחה שבז' ימי המשתה מטעם שהשמחה מביאה מן ההעלם לגילוי כנ"ל ולזה א' מלא שבוע זאת בז' ימי המשתה לבד ונתנה לך גם את זאת שהוא בחי' רחל שיוכל להתייחד בה ממילא בלי עבודת ז' שנים בתחלה וד"ל. אך א"כ למה הוצרך לעבוד כלל ז' שנים אחר נשואי רחל מאחר שכבר זכה בה ע"י ז' ימי השמחה מטעם הנ"ל. אך הנה באמת מה שעבד ז' שנים אחרות אחר נשואין לא הי' בשביל שיזכה ברחל רק שיהי' בה תולדות של השבטים שבטי י"ה שיבואו בגילוי מאין ליש בעולם הבריאה כי יעקב הי' סבור שיולדו לו השבטים מרחל דוקא להיותה עיקר בחי' הגילוי מן ההעלם בדיבור כו' אך כאשר ראה ה' כי שנואה לאה עלמא דאתכסי' ויפתח את רחמה להוליד ו' שבטים ורחל עקרה כו' כנ"ל וד"ל (ונמצא דז' ימי משתה דלאה עלו גם לרחל ולא הוצרך לז' ימי משתה שניות כלל לפי שיש בכלל מאתיים מנה דכאשר השמחה הי' בבינה דמחשבה אם הבנים ממילא יוכלל בה גם השמחה בדיבור בחי' רחל (וראי' ממועדים לשמחה שהיא בבינה שישמחו בנ"י שהוא בחי' המל' ממילא כו') והוא לפי שעקבי לאה נכנסים תוך ראש רחל דסוף אותיות המחשבה נעשה ראש ומקור לדיבור ונק' מח' שבדיבור וע"כ בז' ימי המשתה דלאה נכללו ז' ימי המשתה ושמחה דרחל שהוא בחי' דיבור שבמחשבה שהוא דלי"ת רבתי דאחד כו' כידוע וכמ"ש עקב ענוה יראת