קנג, ד

עשו ויאמר אני עשו בכורך שזהו כצ"ג שנעשה בע"ת ממש כמאמר דמשיח אתא לאתאבא צדיקייא בתיובתא שהן כללות נש"י שנק' צ"ג. שיהיו בע"ת להפוך חושך לאור כו'. שזהו יותר מגבוה מאור דתו"מ. ואמנם דוקא ע"י שהם צ"ג ועושין תשובה. אבל תשובה לבדה בלי תו"מ לא יועיל. לפי שאין בירור דעשו רק ע"י יעקב דוקא. כשלבש בגדי עשו ולקח במרמה הברכות דעשו באופן שהי' יצחק סבור שמברך לעשו ממש. וכמ"ש ולא הכירו כי היו ידיו שעירות ויברכהו כו'. שאם הי' יודע יצחק שהוא יעקב לא היה מברך אותו בברכות האלה כי ברכת יעקב הוא ברכת אברהם. שהיא המשכות אורות דבחי' התיקון דשם מ"ה דתו"מ בא"י דוקא כנ"ל. ולא מבחי' אורות דתוהו שלפני התקון. וזה היה נעלם מיצחק שצ"ל בירור והעלאה דתוהו כמו התשובה דבחי' או"ח ע"י יעקב דוקא. ומה גם ששלימות העליה דיעקב בתו"מ לע"ל אינו אלא ע"י התשובה דוקא. דתו"מ בלא תשובה לא יאיר האור דעצמות א"ס ממש רק ע"י העלם דחשמ"ל העליון. ולע"ל כתיב ולא יכנף עוד כו'. וזהו שיאמרו כי אתה אבינו דקאי על יצחק. שהעלה ליעקב בגבו' דאו"ח דתשובה שיאיר עי"ז כל העלם דעצמות א"ס לגילוי יותר מאור דתיקון שבא בקו המדה אחר הצמצום כו'. (וראי' ממשה שלא זכה לתשובה רק קודם מותו כו'). ועכ"ז אין העלאה דתשובה רק ע"י תו"מ דיעקב מטעם הנ"ל. וזהו דתכלית חכ' תשובה ומע"ט. שניהם יחד. וכן אמר דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. דעוה"ב אינו רק לצ"ג בתו"מ כנ"ל וד"ל:

(י) ולהבין כל הנ"ל בתוס' ביאור בענין הצחוק דבחי' יצחק. שעליו יאמרו לע"ל כי אתה אבינו כו'. כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כו'. (באופן אחר). ויש להקדים תחלה תוס' ביאור בענין הקניגא שיעשה ה' לצדיקים לע"ל עם לויתן ושור הבר. שילחמו זה עם זה. ושור הבר ינגח ללויתן בקרניו כו'. ולויתן ישחטנו בסנפיריו כו'. והקשה הלא כמגל קציר הוא. ופסול לשחוט בו כו'. כדתנן בכל שוחטין כו'. ותירץ ותורה מאתי תצא. מאתי תתחדש הלכה ויהיה מגל קציר כשר לשחוט בו. וזה פלא. אך הנה תחלה יש להקדים ביאור ענין קניגא זו מה היא רומזת ולמה זה דוקא בלויתן עם שור הבר כו'. (ובמדרש רבה לא הזכיר שור הבר אלא בהמות סתם. שנותץ ללויתן בקרניו וקורעו. ולויתן שוחטו בסנפיריו כו'). והנה עיקר קניגא זו היינו ענין שחוק וצחוק שיעשה ברמז על מעשה הצדיקים בעוה"ז. על מה שמקיימין כל התו"מ בסו"מ וע"ט שזהו בכלל ענין לויתן ושור הבר כמשי"ת. שמלחמה שנצחו ליצה"ר בסו"מ וגברו כח הטוב במעשה הטוב במ"ע לא היה מכח עצמם כנ"ל. שהרי אמרו שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ואלמלא הוי' עוזרו לא יכול לו כו' הרי היה בכח היצה"ר להחטיא גם הצדיקים. רק בעזר ה' לצדיק יכבוש אותו (וכמו שאמרו בכמה עובדות שניצלו הצדיקים מן הרע. רק ע"י כרוז שמכריזים ברקיע על הקליפות הזהרו בפ' ותורתו. כמו באביי שאמר שוינא לדמך כו' וכה"ג). ואע"פ שניתנה הבחירה לאדם למאוס ברע ולבחור בטוב.