ריט, ג

ה' היא חכ' כ"א ע"י שמשים נפשו כעפר לכל (וראי' ממה שאו' ונפשי כעפר לכל אז פתח לבי בתורתך כו' וכמו משה שהי' עניו מכל האדם הי' בו אור פנימי' דח"ע כו'). וביאור הדבר ידוע ששרש כל התאות רעות נמשך בסיבת גסות הרוח בלבד שזהו מה שמחשיב א"ע לבחי' יש ודבר גדול ומרגיש א"ע ביותר להיותו יקיר וחכים מאד מאד בעצמו וע"כ יחשוק תמיד למלאות רצונו וחפצו שלא יחסר לו דבר וחצי דבר מכל אשר יתאוה תאוה חפצו ותשוקתו באש זרה להיות כרצונו למלאות תאוותו באמרו שהוא ראוי לכך וא"א לו להשפיל א"ע להסתפק במועט וא"א לו כלל שלא למלאות רצונו בגדולות כי מצד גסות רוחו ילך שובב בלבו להתאוות לכל דבר ולא יספיק לו לשמוח בחלקו יהי' איך שיהי' כ"א אחר שיקבל ביטושי' גדולים בגשמי' או ישפיל את רוחו בעצמו באמת אז יכנע לבבו הערל ויהי' נבזה בעיניו נמאס בלב נשבר מאד עד שיהי' בשפלות כעפר לכל לא יחפוץ למלאות רצונו בגדולות וישמח בחלקו ויפרוש א"ע מכל מותרות ותאוות זרות כי אינו בחי' יש ודבר בעצמו כלל ואינו מרגיש א"ע כ"כ לומר בנפשו שצריך הוא להרבה כו' ועל יסוד זה הוא שניתן לאדם יסורים וביטושים רבים בשפלות והכנעת הלב בעוה"ז לבטש גסות רוחו כדי שיאיר אור נשמתו בטוב יותר כמא' הזוהר אעא דלא סליק כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק כו' וכמו שרואים ביסורים הבאים על האדם א"א שיהי' כל היסורי' רק מחמת שראוי לעונש על חטאיו כי לא יעלה ערך החטא לגבי היסורים הקשים ומרים שנוגעים עד הנפש ממש בבני חיי ומזוני כל ימי חייו וגם הלא עבור מעט הטוב שעשה ראוי לישב בשלוה וקו"ח הוא ממה שמצינו בנ"נ בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד הש"י פסקו לו גדולה ולזרעו ג' דורות ואין לך אדם מישראל שלא כיבד את ה' הרבה יותר מזה וכל העוה"ז כדאי לכ"א מישראל שמקיים המצו' ומדבר בשבחו ש"מ בתפלה ובקבעומ"ש בק"ש וכה"ג אלא מוכרח לומר שהיסורי' הבאים על האדם העיקר הוא רק לבטל את גסות רוחו להשפילו ולהכניעו בלבד וכענין שא' טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מק' מלקיות הרי ק' מלקיות שמקבל העונשי' בגופו על ק' לאוין יותר קשה מכולם הוא מרדות א' בהכנעת הלב בביטוש שמקבל בעוה"ז וזהו שביקש אברהם אבינו ע"ה על בניו שיהי' להם טרדת הפרנסה בגלות קשה בעוה"ז כדי לפוטרם מגיהנם כמ"ש במ"א וכמו שרואי' גם בנפש גבוה ורחבה כאשר יסורים באים עליו ומיצר בצרות נפשו אז נשפל דעתו ולבו ורוחו הגס ונעשה רק כעפר ממש לכל כו' וזהו יקר וחביב בעיניו להיות עי"ז המשכת רח"ר העליוני' עליו להמשיך על נפשו גילוי אור הוי' ברוחני' שהוא שם הוי' שמלובש בנשמתו כמ"ש נר הוי' נשמת אדם וכמ"ש כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי כו' והוא לפי שנקרע המסך דק"נ ע"י בחינת השפלות והכנעה זו כעפר הרך ממש כו' (וכמו באיוב כשא' ואני עפר כו' ניחם ה' על הרעה שעשה לו והגדילו בכפליים מכמו שהי') וזהו שבחי' גילוי אור אלקו' שנק' פריעה כנ"ל בא ע"י שפלות כעפר דוקא והיינו שאותיות פרע"ה הוא אותיות