קנג, ב

מדה כלל. שזהו בחי' או"ח לקדמותו עד כי גדל מאד וזהו ויהי לו מקנה צאן ועבודה רבה שזהו ע"י זריעה בארץ דוקא כמ"ש ויזרע יצחק בארץ כו' וימצא ק' שערים שהן ק' ברכות דכתר שלמעלה מן החכ' כו'). וכל זה רמז למדריגה דתשובה בבחי' או"ח שיגיעו למעלה מחיי עוה"ב בתו"מ. שלזה יכול הבחי' דגבורות דיצחק להחיות מתים. משום דמות ורע עצמו נהפך לחיים. ונקר' סם חיים שגדולה הרבה יותר מחיים וטוב דחכ'. וכמ"ש במ"א במ"ש כי טוב מאד זה מ"ה כי קטיגור עצמו נעשה סנגור. שמזה נהפכו הזדונות עצמן לזכיות. ונהפך הקללה לברכה וגדול יותר מן הברכה כו':

(ט) וזהו הטעם שאהב יצחק לעשו יותר מיעקב ורצה לברכו באמת. ובאופן שיביא לו ציד מן השדה דוקא. וכמ"ש שא נא כליך תליך וצא השדה כו'. ולכאורה זהו פלא גדול דהלא יצחק היה יודע באמת שיעקב צ"ג איש תם יושב אוהלים. ב' אוהלים דתורה שבכתב ותורה שבע"פ. וליעקב דוקא ניתן ברכת אברהם שהיא ארץ ישראל כמ"ש לו הוי' גור בארץ הזאת כו' כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך כו'. דקאי הכל ביעקב דוקא כמ"ש הטעם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור כו'. וא"כ איך מלאו לבו ליתן ברכת אברהם לעשו איש השדה כו'. שלא יש לו חלק בארץ ישראל כלל. כי אין לו תו"מ כלל כו'. וגם כשבא יעקב במרמה ולבש בגדי עשו ולא הכירו כי היו ידיו שעירות. ואמר הקול קול יעקב כו'. שאלו עוד האתה זה בני עשו כו'. ולפי שהריח ריח בגדיו שהיו בגדי עשו אז ויברכהו. ולמה לא רצה לברך את יעקב איש תם כדבר ה' עליו. אך הנה מבואר במ"א שברכת אברהם שהן ז' אומות הכנענים. היה יודע יצחק שניתן ליעקב דוקא. וכמ"ש לו ואל שדי יברך אותך כו'. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך לרשתך את ארץ כו' אשר נתן לאברהם כו'. אך מה שרצה יצחק לברך לעשו לא ליתן לו ברכת אברהם שאין לו חלק שם כלל. אלא ליתן לו כל הארץ ומלואה חוץ מארץ ישראל. כמו שיבוררו הע' אומות לע"ל שנא' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו כו'. ובכלל הן ז' מלכים קדמאין דתוהו שמלכו בארץ אדום הוא עשו איש שעיר כו'. שהן שורש הע' אומות למטה. שלא יבוררו ע"י תו"מ דישראל בארץ ישראל בבחי' התיקון דשם מ"ה דחכ'. דשם מ"ה אינו מברר רק לבחי' ב"ן. דהיינו ארץ כנען שהיא ארץ ישראל שניתן לירושה לישראל דוקא. דבחכמה אתברירו ע"י מצות שבארץ ישראל. וכבנין בהמ"ק וקרבנות שכ"ז נעשה ע"י תו"מ דישראל לתקן לעה"ד טו"ר להבדיל בין טוב לרע כו'. ולא שנהפך הרע הגמור דקליפות הטמאות לגמרי שהן שיורי הז"מ שלא נתבררו ע"י תו"מ רק ע"י תשובה דוקא. לפי שהתשובה הוא כח גדול וחזק יותר מן החכ'. המהפך הרע עצמו לטוב. שזהו הפוך החושך עצמו לאור. שגבוה יותר מן האור דחכ' כידוע בענין יתרון האור שמן החושך דוקא. שזהו למעלה בחי' ההעלם בעצמות המאציל שנק' חושך סתרו בחי' סדכ"ס דלמתב"כ. שלמעלה גם מעונג הנעלם שבא בגילוי בעוה"ב לצ"ג כו'. וזהו