רח, ב

(וזהו אד' שפתי כו' בעליית המל' באצילות אעפ"י שלגבי העולמו' המל' בבחי' דיבור דוקא כו') ובחי' העלאת מ"ן דכל תחתון בעליון הימנו הוא בא מבחי' העלאות וברורים דרפ"ח ניצוצין כנ"ל ע"כ נקרא הבירורים דהעלאת מ"ן דעלול בעילתו בשם אלומים לשון אלם שא"י לדבר כלל וכלל כי בעליית העלול בעילתו מתבטל ממציאותו ונדמה כאלם שא"י לדבר כלל להיותו בבחי' עיבור והתכללות בעילה שלו שלא יוכל להיות בבחי' יש ודבר בפ"ע כלל כמשל עיבור הולד כנ"ל וד"ל. וזהו שאמרו ואנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה העליונה שהשבטים הן האבות שעשו העלאת הבירורים דרפ"ח כו' שירדו בנפילה למטה בכל דור ודור כנ"ל שיעלו למעלה בבחי' עיבור והתכללו' דנש"י בבטן המל' כעיבור הולד בבטן אמו (וכמ"ש במ"א עד יעבור עמך כו' אותיות עיבו"ר שהוא עיבור הראשון ועד יעבור הב' נק' עיבור שני שלאחר הלידה כמשי"ת). והנה ידוע הכלל שכל עליה והסתלקות למעלה הוא בשביל ירידה והמשכה למטה אח"כ להיות תוס' אור ומוחין למקבל שיהי' בשלימות עצמו דהיינו שיהי' לו מוחין בפ"ע שלא יצטרך עוד אל המשפיע. ובשביל זה היה העלייה והתכללות דעלול בעילתו כדי שיומשך לו שלימות בירידת השפע מן המשפיע אליו ביותר ממדתו הראשונה (וכמו עליות הנשמות בג"ע בכל שבת וחדש שעולים דרך עמוד אחד שמתבטלים ונכללים שם ועי"ז יורדים בעילוי המדריגה יותר וכענין עליות ג' רגלים דפסח כו' שיראה כל זכורך את פני ה' ממש ועי"ז נמשך לנש"י כל השנה תוס' אור ומוחין עליונים שמזה למדו שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שע"י הביטול והתכללות בהקבלת פני רבו ברגל יומשך לו מכח חכמת רבו שישכיל בכל למודו כו') וזהו כמשל עיבור הולד בבטן אמו ט"ח שאין זה ההעלם וסתימות והתכללות דולד בבטן משך זמן כזה רק בשביל הלידה דוקא שיולד ויוצא לאויר העולם ליציאת בריאה יש ודבר בפ"ע עד שא"צ לאמו כ"כ כמו בבטן רק ליניקת חלבה לבד כו' לפי שכל זה שנתעכב ונתעלם הולד בבטן ונכלל שם בביטול המציאות כירך אמו כו' היה בשביל שיומשך לו מוחין בפ"ע בלידתו כשיולד ויתגלה לחוץ במציאות בפ"ע כראיה ושמיעה כו' וד"ל. והנמשל מכל זה יובן ג"כ בבחי' עיבור דנש"י כשעולים למע' ונכללים בביטול המציאות כמו בזמן הגלות שנק' עיבור כידוע ומבואר במ"א במה שאמר במשנה אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהי' כל צרכיהם לפניך דהיינו בבחי' עיבור דנש"י בהעלם והתכללות למעלה כו' שהן בתכלית הקטנות תלת גו תלת כו' (וכמו השינה שהמוחין בהעלם וקטנות דחלומות שהוא בחי' דורמיטא כו'). ואמנם כל זה שבאים הנשמות בבחי' עיבור בהעלם והסתלקות בזמן הגלות הוא בשביל הלידה שהוא הגאולה שנמשל ללידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כן הרינו חלנו כו' כמו בימות המשיח שאז יהי' גילוי אור הוי' בנש"י בבחי' גדלות המוחי' כמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' שזהו כמו ולד הנולד שיש בו מוחין בפ"ע וראיה ושמיעה כמ"ש ואשפוך את רוחי כו' ונבאו בניכם כו' וד"ל. אך הנה ידוע שיש עיבור