קעב, א

בדין עונש ולא יוכל כח מדת החסד והזכות להצילו כלל מ"מ יבא כח מדת הרחמים לפוטרו מן העונש מצד שיש רחמנות עליו ומדה"ר פוטרו מן העונש שהרי ביטל הרחמים לכח הדין וביטל ג"כ לכח החסד בזה מאחר שאין טעם הפטור מן העונש רק מצד הרחמים לבד א"כ אדרבה בזה נותן מקום לכח הדין יותר מלכח החסד שאע"פ שיתחייב במדת הדין רק מצד הרחמנות לבד יפטור והרי ביטל החסד לומר שאינו ראוי לחסד רק לדין אך הרחמנות יפטרנו וגם ביטל למדה"ד לפוטרו מן העונש וא"כ יש כאן ביטול ב' המדות דחו"ג (שזהו כמו האומר שלא כדברי זה ולא כדברי זה ולא כמו שאומר כממוצע מב' הדיעות) (אך גם במדת הת"ת שמכריע גם זה בא להיותו כח עליון משניהם דוקא ע"כ יכול להכריע אמנם יש בו משניהם ומדת הרחמים היא למעלה משניהם מאחר שמבטל לשניהם כנ"ל) ועכ"ז הרחמים הרי נוטה לחסד דהיינו שע"פ כח הרחמים יגבר כח החסד על הדין לאגברא ימינא כו' ועתה יגדל נא כח כו' (וכמו והמרחם כי לא תמו חסדיך כו' כמו זכור רחמיך ה' וחסדיך כו') מפני שיש בכחו יותר להמתיק לכח הדין שאין זה בכח החסד גם בגבורתו כשיוגבר כח החסד דא"א כ"א ע"י הרחמים שממתיק לכח הדין בעצם וכידוע בענין כונות דשופר כו' (וז"ש שיעקב פדה את אברהם מכח הדין המנגדו כו') ונמצא שע"י מדת הרחמים מתכללים חו"ג בהתכללות אמיתי' יותר מהתכללות שמצד עצמן שבהתכללות מצד עצמם שכלול כאו"א מהיפוכו אין ביטול כלל בכל א' כנ"ל משא"כ בהתכללות שע"י מדת הרחמים יש ביטול בב' המדות דחו"ג לגמרי כנ"ל וכמו"כ יוכל להיות בחי' התכללות אמיתי' באמצעות בחי' הרחמים גם בכל פרט ופרט שבע"ס עד היותר אחרון כו' כמו גם במדות הנצח שבגבורה שבחסד וכה"ג שכלול מחו"ג חסד שבנצח וגבורה שבנצח שמתכללים זע"ז אמנם אין זה התכללות אמיתית כ"א ע"י בחי' הרחמים שבו שזהו בחי' הת"ת שיתבטלו בו ב' הפכים דחו"ג שבנצח (כמו הניצוח לחסד בהתגברות עוז שנק' גבורה שבחסד כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ולנגדו להיפוך בחי' הדין שבנצח אע"פ שכלולים זמ"ז כו' עכ"ז אין זה התכללות אמיתית כ"א ע"י בחי' הרחמים שבנצח כו' כמו שאמר והנצח זה בנין ירושלים דלע"ל דאע"פ שמצד הדין אין ישראל ראויים וגובר על ניצוח שבחסד מ"מ מצד הרחמים שבניצוח זה כו' כמו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ומאין יש כח התגברות זו ברחמים לכבוש למדה"ד אין זה רק מצד הניצוח שבגבורה שבחסד שיגבר ע"י כח הרחמים שבניצוח הרצון הזה וד"ל). וכה"ג יובן בכל פרט כמו בהוד דחסד שבגבורה שכלול מחו"ג כו' וכה"ג. וזהו הי' כל עיקר כוונה הפנימי' דעבודת יעקב בעל הרחמים העליונים לעשות ריבוי התולדה בצאן העליון הנ"ל דהיינו ע"י המשכות בחי' הרחמים בכל פרט ופרט דע"ס שזהו ריבוי התחלקות כמה מיני רחמים בפרט שבודאי אינו דומה רחמים דנצח לרחמים דהוד כו' וכך אינו דומה רחמים דאיש החסד לרחמים דאיש הדין וכך הוא ההתחלקות בכל פרט כמו שא' ורחמיו על כל מעשיו שמדת הרחמים העליונים מתפשט