קסו, ג

זה היה מבחי' הקו השמאל שמסתעף ממנו גבורות קשות ביותר ואשתו מלכה בחיר"ק מל' דק"נ כו') ולהבין מה ענין חרן לגרון. הנה ידוע דעיקר הגרון הוא ענין הקול שיוצא מן הגרון שהוא יוצא מהבל הלב בגרון ומתחלק מן הגרון לה' מוצאות הפה והוא בחי' קול פשוט כידוע אך ידוע דקול זה הוא מורכב מאש ומים ורוח במזיגה יפה דהיינו שלא יש התגברות ליסוד האש על יסוד המים ולא ליסוד המים על יסוד האש אלא הן במזג נכון והוא יסוד הרוח שהוא ההבל שכוללם יחד שהוא הנק' קול שעיקרו רוח ומורכב מאש ומים כו' וזהו הרכבה גשמית ואופן מזיגתה תלוי במזיג' דאמ"ר הרוחני שבהבל הלב בחזה שלו ששם ג' היסודות דאמ"ר רוחניי' ודקים יותר ונק' קול הפנימי דלא משתמע ומשם נמשך בגרון ונעשה הרכבה זו עצמה באמ"ר גשמיי' והוא קול החיצון שיוצא מן הגרון שנק' קלא דמשתמע כידוע והנה כל זה כאשר ההרכבה דאמ"ר הנ"ל במזיגה יפה אז יוצא הקול יפה אבל כאשר אין ההרכבה במזיגה יפה אין הקול יוצא לנכון והוא כאשר יש התגברות דיסוד האש בחזה הלב יותר מיסוד הלחלוחי' והוא מצד קלקול הבל רוח הלב מן החום הקשה שמכווצו ומקלקלו אז הקול ניחר (שנק' הייזיריק) כמו נחר גרוני פי' נחר שהקול יוצא בנמיכות ביותר לפי שנשרף מיסוד האש שבלב הבא בגרון (כמו בני אמי נחרו בי ענין שריפה וכליון כידוע) ע"כ יוצא הקול בצמצום ודוחק גדול מאד מתוך הגרון כידוע לפי שיסוד האש קלקלו כו' אבל אם המזיגה יפה בלחלוחית דיסוד המים ויסוד הרוח אז יוצא הקול בקלות ובמהירות בלי עיכוב כלל מצד בחי' התפשטות שבחזה הלב כו'. והנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' קול העליון שיוצא בדבור העליון כו' כמ"ש הקול קול יעקב (בחי' קלא פנימאה שבהבל לב האדם העליון וקול הב' הוא קול החיצון דמשתמע בדבור) שזהו בחי' ההשפעה וההמשכה האלקי' בבחי' קול מורכב מאמ"ר (כמו קול ה' על המים וקול ה' בכח ובהדר שהן חג"ת כו') כמ"ש בזוהר בענין קול ודבור העליון שהוא כלל ופרט כו' דמבחי' קול זה שכלול מג' מדריגות דאמ"ר נמשך לדבור (וז"ש יום ליום יביע אמ"ר כמ"ש בזוהר) שהן הי"מ כמו ויאמר אלקים כו' כידוע ואמנם בירידת השפע מאד למטה מטה עד בחי' החיצונית דחיצונית דאחוריי' דשם אלקים שהן ע"ש דנוגה דעשי' שם יסתלק עצם פנימי' ההארה אלקית שבקול זה שיוצא מגרון העליון כו' (משום שכבודי לאחר לא אתן וז"ש גבי מחנה סנחרב והשמיע ה' הוד קולו ונתבטלו ממציאותם לגמרי כו' וד"ל). לפי שמתגברי' גבורות קשות דקו השמאל ביותר ע"כ יוצא ההמשכה האלקי' בבחי' הסתלקות וצמצום גדול והוא מ"ש נחר גרוני (משום דבני אמי נחרו בי בבחי' גבורות קשות דיסוד האש כו') וכמ"כ נאמר שם נאלמתי דומי' בבחי' אלם שא"י לדבר והוא אותיות אל"ם דשם אלקי' כידוע בפי' פלג אלקי' כו' שנפלג ונחלק מ"י מאל"ה הוא בבחי' הגדלות וכשנסתלק י"ה מאלקי' נשאר אותיות אל"ם וכמו כרחל לפני גוזזי' נאלמה כו' כמ"ש בע"ח דקאי על עוצם יריד' המל' להחיות החיצוני' דק"נ שמקבלים ממ"ח צירופים האחרונים כו' וד"ל. אך הנה כל זה