רז, ד

שאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים דוקא כו'. ויש להבין טעם הדבר למה יהי' נק' ענין הבירורים והעלאות הניצוצות הנ"ל בשם אלם דוקא שאינו יכול לדבר מה ענין הדבור לכאן. אך הנה יש להקדים בתחלה כלל אחד בענין ההשתלשלות בכלל בכל עילה ועלול שיש בזה ב' אופנים. א' בחי' השפעה בגילוי מעילה לעלול שהוא ע"י הדבור דוקא שהדבור הוא נק' בשם השפעה מן ההעלם לגילוי לזולתו שלמטה הימנו וכמו במלאכים וקרא זה אל זה בדבור להשפיע למקבל וכתרגומו ומקבלין דין מן דין וכמו רב המשפיע לתלמיד ע"י הדבור איזה שכל טוב שא"א שיביא וימשיך למקבל שכל זה רק ע"י אותיות הדבור שנק' מאמר פתוח כו'. והב' כאשר אין השפעה בגילוי הדבור מעילה לעלול לפי שכל עילה עולה למעלה לקבל לעצמו ואיידי דטריד למיבלע ולקבל לא פליט להשפיע בדבור למקבל ממנו כמו התלמיד שצריך לשמוע ולהבין לעצמו לא יוכל לדבר דבר לזולתו כך במשפיע עצמו כאשר טרוד בעומק הבנת השכל לעצמו וא"צ להשפיע כלל למקבל אז מרחשין שפתיו בחשאי מאד עד שהוא כמו אלם ממש שאינו יכול לדבר כלל וגם שיש בו כח הדבור אח"כ כשיבין השכל לעצמו אבל בשעה זו שמשכיל השכל לעצמו לא יוכל לדבר כלל ואז הדבור נכלל בכח השכל כמו שנכלל הולד בבטן אמו שנק' עיבור שאינו נראה ליש ודבר בפ"ע כלל כי עובר ירך אמו הוא ואוכל מה שאמו אוכלת כו' שזהו בחי' התכללות וביטול עד שאין לו חיות בפ"ע אלא כלול באמו בתכלית כו'. וכך הוא בבחי' עיבור דהיינו התכללות דכח הדבור בתוך כח השכל כשמשכיל ועוסק בהבנת השכל לעצמו כו' (שזהו כקטנות דאלם ממש שא"י לדבר מצד קוטן כח השכל בעצם שבאמת נהפוך הוא כידוע דמה שהתינוק יכול לדבר בדיבור זהו כשבא לכלל גדלות המוחין דוקא כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ונק' נפש המדברת ע"ש בחי' החכ' דוקא ולא מצד ההשפעה דדבור לבד וא"כ ההשפעה דדבור שרשו בעצם גדלות כח החכ' דוקא כשהוא בבחי' הגדלות ולפי"ז זהו היפוך ענין הנ"ל בדבור שהוא ירידת המשפיע להשפיע בדבור כו' ולפי"ז נהפוך הוא דאין הדיבור ירידה מכח השכל שבעצמו אדרבה זהו תכלית גידול המוחין כו'. אך שרש הענין הוא כידוע בענין סייג לחכ' שתיקה שיש בחכ' ב' מדריגות הא' כשהחכ' הוא בבחי' אין דכתר כמ"ש והחכ' מאין תמצא שזהו בבחי' כח המשכיל כל שכל בהעלם עדיין קודם שבא לכלל מציאות שכל וחכ' שנק' כ"ח מ"ה מה פשפשת כו' אז א"א שיוכל להביא אור השכל בדבור כלל וכלל (כמו במשה שהי' שרשו מבחי' אין דחכ' כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו ע"כ הי' כבד פה בדבור כו' כמ"ש במ"א) וזהו שנק' סייג לחכ' שתיקה ממש שהשתיקה מורה על היותו בכח ומקור השכל קודם שיוכל להביאו בגילוי בדבור כמו שתיק רב כשסתרו לו השכל הראשון וצריך להעמיק בכח שכלו להשכיל שכל חדש מאין דחכ' כו'. וזהו ענין הנ"ל במשפיע כשצריך להבין השכל לעצמו בבחי' אין דחכ' שיומשך ליש א"א שישפיע בדבור וזהו אל"ם שלמעלה מן השפעה דדבור. והמדריגה הב' דחכ' שנק' מה לשון מהות כשבאה החכ' מאין ליש בנקודה עכ"פ שיוכל