קצא, א

כו' וד"ל. וכמו"כ יובן גם כאן בטעם שילוח יעקב המנחה לעשו להיות שראה יעקב בשרשו של עשו כמו שהוא לאחר הבירור דעה"ד כו' שיעלה לבחי' ס"ג דבינה דתוהו בבחינת מקיפים כי האבות היו מעין ודוגמא דלע"ל ויעקב עצמו הוא בבחינת או"פ דתיקון שלמטה מבחינת מקיפים דאורות דתוהו כמו שהיה קודם השבירה ולזאת ראה יעקב להקריב מנחה לפני עשו העליון כמו שהוא בבחי' התוהו קודם השבירה כו' והיינו שביקש יעקב לעורר למעלה שרשו של עשו כמו שהוא במקיפים העליונים דתהו שלפני התיקון כדי להמשיך על או"פ דתיקון שיתחברו יחדיו ויהיו לאחדים כי יעקב כבר הכין כלים מכלים שונים טובים ורחבים שיוכלו להכיל לקבל האו"מ דתוהו כו' והתעוררות זאת עשה יעקב ע"י העלאת מ"ן דמנחה שהקריב אל עשו דאע"פ שבחינת יעקב בעצמו הוא רק בבחי' או"פ בכלי בבחי' התיקון כנ"ל אבל בהקרבת מנחה זו היה הכל באופן שיהי' עי"ז התחברות אורות מקיפים באו"פ דיעקב שהוא למעלה מבחי' התיקון (ולזאת לא היה מנחה זו כמשפט התורה כמשי"ת) וכמו ענין התחברות דבחינת עקודים נקודים דתהו בברודים דתיקון כו' מה שלא היה כן גם בראשית ההשתלשלות דתוהו קודם השבירה שהיה בהן ריבוי האור ומיעוט הכלים שלזה נסתלקו האורות למעלה מעלה ולא יכלו להתחבר למטה כלל כו' (ומחמת זה לא יכלו הכלים לסבול האור ונשברו כו') אבל באמצעות המנחה הזאת ירדו המקיפים דתוהו ונתחברו באו"פ דתיקון והיו לאחדים ממש שאין אור כזה עתה בבחינת או"פ בכלים דתיקון כלל וד"ל. ולהבין ביאור כל זה הנה כדוגמא זאת אנו מוצאים גם עכשיו בבחי' רצוא ושוב דתו' ומצות ותפילה כו'. דהנה ידוע בעיקר ענין הכוונה בתומ"צ אינו רק להמשיך גילוי אור ה' בכלים מכלים שונים כי עיקר התומ"צ הם רק בחינת כלים רבים באופנים שונים שישכון בהם גילוי אור ה' וע"כ נקרא תורת הוי' מצות הוי' כו' והמצות בכלל נק' רמ"ח אברים דמלכא כמו חסד דרועא ימינא כו' וגם תושבע"פ שיתא סדרי משנה הרי המה בבחינת כלים מכלים שונים כמו סדר זרעים הוא בחסד כו' כידוע. וזהו ויקם עדות ביעק' דוקא ותורה שם בישראל שם בכלים דוקא והוא בחינת אדם דתיקון כמ"ש וזאת תורת האדם כו' שהוא בחינת יעקב וישראל דוקא כידוע וענין בחינת התיקון ידוע שהוא המשכות האורות בכלים במדה ושיעור דוקא בבחינת גבולים באופן כך וכך דוקא ולא כך שזהו בחינת הכלים המגבילים האור כו' שיהי' לו קיום כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב. טוב לגנוז בכלי שהן כלים דתומ"צ כו'. ושרש המדה והשיעור הזה בא מבחינת שם מ"ה דח"ע הקדומה (שנקרא משחתא או מתקלא שהוא מקור התיקון כידוע ומבואר במ"א ע"פ מי מדד כו' וכן איה סופר איה שוקל כו') וז"ש כל אמרת אלוה צרופה כו'. והנה בחי' המשכות אלקות בתומ"צ זהו הנק' בחינת שוב שנמשך האור האלקי ונגבל בכלים מכלים שונים כמו מצות ת"ת וצדקה אחר התפלה כל היום שהאור האלקי בא בהגבלה ובהתלבשות בד"ת שלומד ובמעשה הצדקה וכה"ג אבל בחינת רצוא הוא היפך