קעא, ב

העליונה ומן המח' יוצאים לגילוי וזהו לאה ילדה ו' בנים). וזהו שהי' טעות יעקב שהי' סבור שהתולדה מן ההעלם לגילוי מאצילות לבריאה א"א להיות כ"א ע"י בחי' רחל שהוא בחי' הדיבור עלמא דאתגליי' וע"כ אמר אעבדך ברחל שבע שנים ולא ידע שגם מבחי' לאה דוקא יכול להיות התולדה דמדות חג"ת כו' אע"פ ששרש לאה היא בהעלם דפנימי' בינה ולזאת לא השיג יעקב במעלת לאה כנ"ל וגם לאחר אשר נשאה הית' שנואה מצד בחי' העלם המח' ואשר הוא תענוג תמידי כנ"ל ולזאת נישאת לו ג"כ בבחי' ההעלם שלא ידע בה כלל וכמ"ש ויהי בבוקר והנה היא לאה שזיווג שלו הי' בדעתו עם רחל ולא הי' בדעתו על לאה כלל מצד שהי' שרש לאה למעלה ממדרגתו ע"כ נישאת לו ביחוד באופן שלא ידע בה כלל כי היא למעלה מבחי' הדעת דיעקב שהוא בפנימית בינה כנ"ל ע"כ לא בא אלי' ביחוד וזיווג ג"כ רק שלא ע"י בחי' הדעת רק בבחי' שלמעלה מן הדעת שזהו היפוך יחוד דיעקב ורחל שהוא ע"י הדעת דוקא שממשיך גילוי האהבה כמו והאדם ידע כו' וד"ל. (וגם אח"כ שידע בה ביחוד לא הי' בגילוי האהבה שע"י הדעת כמ"ש כי שנואה לאה כו') אך מטעם זה עצמו פתח ה' את רחמה ורחל עקרה כו'. ודוגמא לדבר זה הוא בזמה"ג דכתיב ובפשעכם שולחה אמכם שהוא גלות השכינה בחי' רחל עקרת הבית כו' שהיא בגלות בע"ש כמו כרחל לפני כו' והיחוד הוא בלאה בחי' עלמא דאתכסי' שהן מדות דיעקב העליון במחשבה העליונה כנ"ל שע"ז א' כי שנואה לאה ועכ"ז מטעם זה יש יתרון מעלה בזמן הגלות מצד ריבוי התולדות למעלה בשרש נש"י בו"ק דבריאה שיבא בגילוי לע"ל כמ"ש אז הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' והוא ע"י ריבוי היחו"ע שבתומ"צ שעושין פרי למעלה שגם שהוא רק בהעלם למעלה במח' ולא בגילוי שכינה כמו בזמן בהמ"ק שהי' ביחוד דיעקב ורחל וישראל ורחל כו' אבל שרשו בפנימי' דאו"א במ"י אל"ה דאלקים דבינה כנ"ל וז"ש כי תהיינה לאיש זה יעקב שתי נשים לאה ורחל הא' אהובה היא רחל והא' שנואה זו לא"ה והי' הבן הבכור לשניאה בזמן הגלות כו' כנ"ל לא יוכל כו' לו משפט הבכורה כו' ליטול פי שנים דהיינו ב' קומות דאו"י ואו"ח מצד טעם הבירורים דרפ"ח כו' כיתרון האור מן החושך דהיינו כשהשנואה נעשה אהובה בתו"מ ותשובה ותפלה וכמ"ש צמאה לך כו' בארץ ציה כו' כן בקדש חזיתיך הלואי כן כו' שהוא בזה"ג דווקא שע"ז א' העם ההולכים בחושך דוקא ראו אור גדול לע"ל. (אמנם לע"ל יהי' עלי' למל' שהיא רחל ויהי' אז יוסף בכור שהוא הבכור לאהובה שנעשה שנואה בגלות כו' וד"ל) (וראיה לזה שגם בזמן הגלות א' לא ינום ולא יישן כו' דגם שהגלות נק' שינה כידוע מ"מ אין זה שינה גמורה כי המחשבה העליונה דבחי' לאה שמקבלת ממדות כו' משוטטת בהשגחה פרטי' על ישראל ולא במחשבה שבשינה שהוא בהסתלקות כ"א מצד יחו"ע דיעקב ולאה שהוא בתמידות כמו או"א שנק' תרדל"מ כו' וכמו"כ בכנס"י נאמר גם בגלות אני ישינה בגלותא ולבי ער ממש משום דקול דודי דופק בתמידות דפנימי' דאו"א כו' וד"ל):