קנא, ג

בחינת מרכבה ממש לבחינת המדות דאצי'. אברהם איש החסד שרשו בחי' מרכבה לחסד דז"א דאצי'. ויצחק בחינת מרכבה לגבורה דז"א. ויעקב לבחינת ת"ת כו'. ע"כ אמר אלהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי שכלול מחו"ג כו'. וז"ש אלהי אברהם כו' הגדול הגבור והנורא שהן בחינת חג"ת דאצי' שמתפשטי' בבי"ע כידוע. והנה ידוע דאיכא פלוגתא בגמ' אם זכות אבות תמו או לא תמו כו'. והענין הוא דשניהם אמת. דלפי שרש האבות רק במדות דז"א דאצי' שנמשכים מבחינת חו"ב דאצי' באו"כ שבא האור במדה ושיעור בעולמות. לפי שבאין בבחינת הכלים המגבילים האור ושפע ע"פ הארת אור המוחין דמדות שמקבלים מן החכ' שנמשך מאין דכתר דרך צמצום דמזל ונוצר כו'. ע"כ אמר דזכות אבות תמו. כמו כאשר לא אכשר דרי בתו"מ שע"פ בחי' התיקון שבחכ' אתברירו כו'. אבל מ"ד זכות אבות לא תמו לעולם אפי' לא אכשר דרי כו'. היינו מצד שרש האבות בבחי' חג"ת דע"י וא"א עצמו שלמעלה גם מח"ס דא"א שמשם נמשך מזל ונוצר כו'. והיינו בחי' המדות דפנימי' אור התענוג ורצה"ע שבלתי מוגבל בכלי כלל. להיותם בבחינת עצמיות דתענוג הפשוט שלא יתלבשו בחכ' שנקרא טעם לרצון עכ"פ. כי אין טעם לרצון כלל כנ"ל בענין אה"ר בתענוגים ששרשה בעצמות התענוג הפשוט בבחי' מקיף דתענוג דאו"י כו'. שע"ז אמר אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם בחי' המדות דקוב"ה דהיינו קדמונו ש"ע שלפני האצי' והוא בפנימיות דע"י שנחשב מסוף עולם הא"ס ממש. ולזה אמר זכות אבות לא תמו לעולם. וכמו כי לא תמו חסדיך. לפי שבחי' חסד דעצמות המאציל אינו בא בהגבלה דראש וסוף בח"ע וח"ת וע"כ לא יכלה לעולם שא"ס להתפשטותו כו' וד"ל. והנה כתיב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו. ואמרו שזהו לע"ל שיאמרו על יצחק כי אתה אבינו ואברהם לא ידענו וגם ישראל לא יכירנו כו'. וזהו פלא לכאורה דהלא אברהם הוליד את יצחק כו'. ואיך אמר כי אברהם לא ידענו. רק ליצחק דוקא. ועוד דעיקר בחי' החסד הוא במדת אברהם. ויצחק הוא מבחינת גבורות שהוא הדין והצמצום ולמה יאמרו על יצחק כי אתה אבינו שהוא בחי' מקור החסד והרחמים. אך הענין הוא דאדרבה לפי שיצחק הוא מבחי' הגבורות. ע"כ ממנו דוקא מקור מוצא השפע דחסד בלי שיעור ומדה כלל. להיות מבואר למעלה בשרש ענין האהבה בתענוגים שהוא אהבה ברשפי אש התלהבות הלב ששרש שרשו בבחינת הגבורות דתענוג עצמו שלמעלה מן השכל. שהוא בבחי' התלהבות רשפי אש התענוג שלא יכילנו הכלי כלל אפי' כלי החכ' שהוא השכל וטעם לרצון ותענוג. ולמעלה זהו בחי' גבורה דע"י שבלתי מוגבל בח"ס אלא הוא בבחי' מקיף דאו"ח שזהו כמו כליון הנפש בתענוג. ע"כ בירידתו בחכמה יש בו ענין הכליון מצד קוצר הכלי להשיגו. כר"ע שזלגו עיניו כו'. וב"ע הציץ ומת וכה"ג. וכביטול נר בפני אבוקה. וזהו בחי' פחד יצחק שהיה בתכלית הביטול והעדר הכלי. ואמנם שרש בחי' אברהם איש החסד היה מבחי' אור החסד דע"י בפנימית האה"ר שנמשך כמים בבחי' או"י אך שהיה מבחי' מקיף דאו"י