קעח, א

כו' לפי שבבינה הוא שרש הרחמים המקיפים הנ"ל כידוע בענין בחי' מקיפים דאימא דסוכה וכמ"ש כנשר יעיר קינו כו' וד"ל:

(ו) וזהו וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו כו'. פי' לבן זה ידוע שיש ב' מדריגות בלבן א' בחי' לבן דקליפה שמתחת הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שהוא בחי' חשמ"ל דנוג"ה דבריאה ויצי'. והוא מ"ש לבן ליעקב עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי כו' שהוא ההבדלה בין ע"ס דקדושה שבאצי' שנכללים ביעקב שהוא קו האמצעי שלא יאירו למטה דרך הפרסא הנ"ל שהוא הגל של אבנים שנק' גל עד כו' וגם מן ההיכלות דנוגה דבחי' לבן שלמטה לא יעלה למעלה לקבל שפע יניק' מן האצי' שהוא בחי' יעקב שנק' בעל עולם האצי' כידוע וז"ש אם אני לא אעבור כו'. והמדריגה הב' בלבן הוא בבחי' לובן העליון דקדושה שהוא למעלה מעולם האצי' ובחי' הפרסא המפסיק בין עצמות המאציל לנאצלים נק' חשמ"ל העליון והוא ענין הגל הזה של אבנים שהאבנים הן בחי' אותיות כידוע וכאשר יהיה האותיות בסדר בצירופים יאיר בהן ועל ידן כל האור העליון של עצמות המאציל לבא בגילוי באורות הנאצלים ביתר מכפי המדה ויתבטלו ממציאותם (כמו עד"מ השכל של המשפיע שמאיר ונמשך ע"י אותיות הדבור למקבל כו'). אך הגל של אבנים הן בלתי סדר זה אצל זה אלא מונחים זה על גבי זה בגובה כו' עשוים להפסק ולהבדלה דוקא. וכך הוא למעלה בהיות ידוע שאין ערוך כלל בין אורות האצי' לגבי עצמות המאציל כי לא נאצלו רק ע"י צמצום דבחי' קו"ח שהוא הנק' קו המדה שמודד כל אור וכלי ופנימי' ומקיפים כו' וע"כ נעשה בחי' פרסא מפסיק בין הכתר לנאצלים והוא שנק' חשמ"ל העליון (כמ"ש ישת חשך סתרו כו') שאם לא היה בחי' פרסא זאת היה הילוך האור ושפע מעצמות המאציל לנאצלים בתמידות ולא היו יכולים להתקיים במציאותם באור וכלי כו' (ועד"מ מכח עצמות השכל שבנפש אם היה מאיר כמו שהוא באור השכל שבמוח שמוגבל בחומר וצורה הי' מתבטל ממציאת שכל וסברא לגמרי אלא הוצרך להיות בחי' פרסא מפסיק להאיר דרך שם והוא הנק' קרומא דאוירא כו' כמ"ש במ"א) והוא הפרסא שמפסיק בין כתר לחכמה (וכך יובן בכללות השפע שצ"ל ע"י פרסא דוקא) וכך גם מאור הכתר לנאצלים צ"ל ע"י הפרסא (שזהו בחי' קרומא הנ"ל) לפי שע"ס שבכתר עצמו גדול הרבה מכל האורות דאצי' שלא יכילו אורו כלל כ"א ע"י בחי' צמצום דפרסא הנ"ל. וכן מלמטה למעלה אם היו אורות דאצי' עולים למעלה לפנים מגדר הצמצום שלהם מן המאציל מאחר שאין פרגוד ופרסא ומחיצה מפסקת כלל הרי ודאי היו מתבטלים שם ממציאותם כמו ענין התכללות הנר בפני האבוקה ממש כו' וד"ל ולזאת תיקן המאציל בחי' פרסא ופרגוד הנ"ל (שנק' מעקה כמ"ש בע"ח) בינו לנאצלים כדי שיתקיימו באופן מציאותם מן המאציל בלי יעלו למעלה לקבל שם ביותר ממדתם ולא ירד האור מן העצמות אליהם