קע, ד

ועד"מ כמו שאנו רואים באדם כאשר מהרהר במח' כל מה שמתעורר וחפץ בלבו איזה דבר מה או התעוררות אהבה ותשוקה לדבר מה או יראה ופחד ומרירות וחדוה או כל פרט ופרט מענינים האלה שבמדות שהכל עולה למעלה אל המח' שבמוח מיד להרהר בו ונק' הרהורי לבו בכלל והרי מתקבל כל אור ושפע שבמדות שבלב בהרהור שבמוח שנק' מחשבה רק שנק' מחשבת הלב שנעשי' בחי' לבוש ובית קיבול לקבל השפע של המדות כמו שהיתה בחי' כלי ולבוש לאור שפע השכל למע' כנ"ל (ונק' ג"כ לאה ענין נלא"ה שנלא"ה המחשבה והרהור שבמוח לקבל מן הלב בכל פרטי המדות שבו) (רק שענין השפעה זו מן המדות למחש' שבמוח עולה מלמטה למעלה מן הלב אל המוח כו' משא"כ ירידת השפע מחו"ב למח' שהוא מלמעלה למטה כנ"ל). (וכן בענין יחוד יעקב ורחל שהוא שפע הקול בדיבור ג"כ מלמעלה למטה כמשי"ת). וזהו ענין זיווג יעקב ולאה כשנשא אותה שהן בחי' דכר ונוקבא משפיע ומקבל וד"ל. אך הנה מעתה י"ל פי' ענין כי שנואה דהיינו לאחר שנשא אותה ולמה שנאה אותה לאחר שהמח' דבחי' לאה זו הרי היא באה בגילוי כשמקבלת מן המדו' ובמורגש בהתפעלו' בהרהור שבמוח כמו האהבה שבלב שמהרהר במחשבה במוח בהתפעלות וכן בתענוג ורצון וגם בשכל שבא במדות הכל נמשך ובא בגילוי במחשבה שבמוח ואין כל זה בהעלם המחשבה רק בגילוי דוקא וא"כ למה שנואה לאה לפי שהוא בהעלם כנ"ל. אך הענין הוא מטעם הנ"ל משום דתענוג תמידי אינו תענוג אלא צער גם במשפיע וע"כ גם במשפיע שהן המדות שבלב אל המחשבה במוח להיותו בא ונמשך בתמידות בלי הפסק כלל שהרי אין המחשבה פנוי' ומשוטטת בכל רגע מן הדברים שעולים מן הלב כו' ולזאת יהפך מאהבה לשנאה כמו ע"ד דוגמא ממ"ש הוקר רגלך מבית רעך פן תשבענו והקיאתו שכאשר האהבה ותענוג ריעים האהובים הוא בתמידות ביותר ישבענו ביתר מכפי המדה עד שיקיאנו שימאס בעיניו וכאוכל דבש וכל דבר מתוק ביותר מכפי המדה שיקיאנו כמ"ש אכול דבש דייך כו' וכך הוא בתענוג תמידי גם במשפיע ששופע כל מה שבלבו במחשבה שמפני תמידות התענוג ביחוד זה דהבל הלב במח' נהפך התענוג לצער ומאהבה לשנאה (וכך הוא במצות עיון והגיון שבתורה שזהו ג"כ זיווג יעקב ולאה שהבל הלב שמתקשר בתענוג תמידי בחכ' ומדות דתורה הוא שעלה במחשבה בעיון והגיון תמיד וכן בעסק רזין דאורייתא שהוא כמו מתיקות הדבש כו' וד"ל. וכן בהתפעלות המוח באהוי"ר בתענוג תמידי שבא מהמשכת אהוי"ר ותענוג שבהבל הלב שנק' קלא פנימאה דיעקב שעולה בהעלם במחשבה תמיד כו') אבל בחי' יחוד יעקב ורחל שהוא המשכות גילוי המדות בדיבור שאינו בא בתמידות רק לפרקים אינו תענוג תמידי ונק' תענוג ואהבה ולא נהפך לשנאה לעולם וע"כ אמר ויאהב יעקב את רחל כו'. (אך באמת אין זה מתיישב עדיין דאם מטעם זה שנואה לאה ורחל אהובה למה לא היתה שנואה לאה בהיותה בחי' מקבל מאו"א דזיווגייהו תדיר שהוא התענוג דחו"ב שנובע כמעיין בנהר בתמידות ונמשך הכל למחשבה דוקא ולמה דוקא