רו, ג

אלף למ"ד פ"א שהן ג' תיבות הרי זה פירוד הב' וכאשר צריך לפרש עוד לאותיות דאלף למ"ד פ"א ה"ז פירוד ג' וכה"ג באות הד' והמ' דאדם הרי יכול להיות הריבוי של האותיות לאין שיעור כלל ונמצא מובן שמסיבת הפירוד של האותיות כשבא לפרש אותו הוא המביאו לידי ריבוי וא"כ הפירודים של האותיות עם הריבוי של ההתחלקות שלהם שנעשים תיבות רבות מאד מתיבה אחת ואות אחד הכל באים כאחד ממש כנ"ל בפירוד והתחלקות דאות הא' וכה"ג וד"ל. ועכ"ז הרי אין בבחי' פירוד וריבוי הזה באותיות ענין פירוד אמיתי כלל כי הכל אינו רק הסתעפות והתפשטות לפרש ולבאר לעצם האות הא' שאינו רק אות א' לבד בציורו ותמונתו כמו שהוא ואין ניכר בו ג' אותיות דא' ל' פ' ומלואיהן בפרטי פרטות כלל רק כאשר צריך לקרוא בפה לפרש לאות הא' יאמרנו בג' אותיות אל"ף ויתפרש עוד בפה ללמ"ד בג' אותיות דל' מ' ד' ולד' דלי"ת וכה"ג. אבל כשא"צ לפרשו נכללו כולם באמרו א ולא צריך לומר אלף בג' אותיות כלל וכן בתיבת אדם לא יאמר רק ג' אותיות דאדם כמו שהן לבד וכל הפרטים באותיות שיסתעפו בפירודן הכל נמשכו מג' אותיות דתיבה זו דאדם ואין זה דבר מחודש ונוסף על עצם האותיות בכל פרטי פירושי האותיות מא' עד תי"ו (כי גם בפירוש דאלף הל"פ הן אותיות שבאים בעצם בא"ב רק שקריאת שם העצם דא' כמו שהוא נק' באל"ף זהו מפני שצריך לקרותו כך לפי מה שהוא שנוסף בו ל"פ דוקא ולא זולתם כמ"ש במ"א). ובזה יובן ג"כ שרש ענין שבה"כ דתוהו דידוע שבחי' הכלים היינו בחי' האותיות שבאים בבחי' הפירוד שמזה יבא סיבת הריבוי שלהם ביותר שכל מה שאות א' בא לפירוד לפרש אותו כנ"ל יבא ממילא לריבוי והתחלקות יותר ובפרט מפירוש לפירוש באות זה שיפרד מן האות הא' וכך עד אין שיעור למספר האותיות שיצאו למטה מטה ביותר כמו אתה פוררת בעזך ים שהוא בחי' התהו כו' כמ"ש במ"א עד שנתהוו גם עולמות הנפרדים דבי"ע עד שיכול להיות התהוות מציאות הדומם הגשמי בחי' האחרונה שבדצח"מ וארמ"ע כו' שגם לו יש אות מיוחד בצירופי אותיות האחרונות ביותר כו' וכל זה אינו רק בחי' ירידת השפע בפירוד וריבוי האותיות דתוהו כ"כ עד שמתחלק לחלק הקטן ומצומצם ביותר כו' ועכ"ז אין זה פירוד כלל ממקורם הראשון בבחי' הכלים דתהו רק כמו הפרט שיוצא מן הכלל וכענפים מן האילן כו' וכנ"ל בד' נהרות שיוצאים מנהר א' שיוצא מעדן וכה"ג וד"ל. וראיה לזה שהרי המספר אחד הוא שהוא רפ"ח לבד דגם שאנו מוצאים בכל ההשתלשלות דכל הקרוב יותר מספרו מועט יותר וכל שהוא רחוק יותר מספרו מרובה יותר אבל הריבוי זה של הרחוק מן המועט של הקרוב הוא בא כפרט שיוצא מן הכלל וכמו מילוי דאות א' בפרטי פרטיות באל"פ כנ"ל וכה"ג גם כאן במספר רפ"ח ניצוצים שהוא המקור הראשון שנפל בשבה"כ הרי כמו שהי' במספר זה לפני השבירה למעלה מעלה כמ"ש ורוח אלקים מרחפת רפ"ח מ"ת כו' כך גם לאחר שנתחלקו ונתרבו בנפילתם ושבירתם שהוא כמו הפיזור ופירוד דאותיות תיבה א' שנעשים