קע, ג

שבבינה עצמה ואין לו ערך עמו כלל אע"פ שמשם דוקא מקור חוצבו כמו שכל עלול לא ישיג למהות עילתו אע"פ שממנו נמצא עיקר מציאותו להיותו נבדל ומושלל ממנו שלא יוכל להשיגו לעולם (כמו דלא קאי' אדעתי' דרבי' עד מ' שנין כידוע) שהרי השכל וטעם שנוטה לחסד ואהבה הוא שכל רוחני ממש ושכל וטעם המלובש באהבה הוא כמו האהבה וחסד הגשמי שאין ערך למהות המדות עם מהות השכל כלל ועכ"ז נק' אם הבנים שמשם מקור חוצבם בעיקר מציאותם בתולדה ובגידול כנ"ל וד"ל. ואמנם הנה אע"פ שבחי' השגה דבינה מובדל בערך מן המדות ונק' עלמא דאתכסיי' בהעלם והפלאה כנ"ל עכ"ז הרי מאיר מבינה למדות בבחי' ההעלם מרחוק דהיינו בבחי' מקיף עליהם (וראי' לזה מן גידול המדות מגידול אור השכל שמאיר במוחין של המדות מעט מעט בהעלם בבחי' מקיף כידוע בענין אך בצלם יתהלך איש שהן ל"מ דצלם מקיפים דחי' יחידה וצ' דצלם הוא ענין הגידול של המוחין חב"ד שבמדות. וז"ש לפי שכלו כו' כנ"ל עד שיגדלו המוחין במדות בשלימות כמו בוצין בוצין כו'). וכמבואר בזוהר בלק ע"פ כי מראש צורים (ונדפס בביאורי הזהר) דמסט' דאימא אתמתח כו' והוא מ"ש כנשר יעיר קינו כו' דאימא פריס' גדפהא על בני' כמו והאם רובצת על האפרוחים כו' וענין שמירה זו להגן עד שיגדלו בשלימותם (וכידוע בד"כ שהן ת"ר אלף נש"י שהי' במ"ת ששרשם בו"ק דז"א ששרשו מבינה עילאה והן ס"ר דיעות שנמשך בכל דגל ובכל שבט לפי מדריגתו ושרשם הראשון מאו"א שז"ש כי מראש צורים אראנו ומגבעות כו') וכתיב כנשר כו' וכן א' ואשא אתכם על כנפי כו' וענין שמירה זו הוא מחיצוניות בינה שנק' חשמל להלביש כו' שהוא כמו המחשבה שמלבשת למדות שנק' מחשבת שכל שנק' מח' עיונית שהשכל כבר נתפס במחשבה שזהו היותר אחרון במדריגה דחו"ב שהוא אור השגת השכל והשגה רוחני' עדיין בלי נתפס בדבר מה גם במחשבה כו'. אך גם מחשבה זו שנק' מחשבת שכל שהוא לבוש לשכל הוא למעלה בערך מן השכל וטעם שבמדות כשכל וטעם באהבה וחסד שבלב הגשמי שאין למדות עם המוחין השגה בעצם מהות מחשבת שכלי' הנ"ל רק מרחוק תאיר עליהם לשומרם ולגדלם ולהמשיך בהם אור חדש תמיד לחזקם ולקיימם ע"י בחי' ד"ת שמתפשט בהם להחיותם כו' וד"ל. וזהו הטעם עכ"פ שבחי' יעקב שהוא ענין המדות ומוחין שבהם לא ידע ולא השיג במעלות ומדריגות נשמת לאה שהיא שנק' אימא עילאה דבחי' פנימי' בינה מפני שהיא למעלה ממנו הרבה כנ"ל. אך הנה המדריגה הב' דלאה הוא למטה מבחי' יעקב עד שנעשי' בחי' מקבל מיעקב כנ"ל והוא בחי' אחוריים דאימא כנ"ל. והענין הוא דכל זמן שהמחשבה מלבשת לשכל הרוחני' אף בחי' היותר אחרונה במחשב' שכל עיוני' הנ"ל הוא נבדל בערך מן מהות המדות אף מן השכל וטעם שבהן כנ"ל אבל כאשר המח' יורדת מהיות לבוש לשכל (אף לאותיות שבשכל באותיות של הכתב ואותיות דיבור של איזה שכל) ומתצמצמת למטה מטה להיות לבוש למדות שבלב דהיינו בחי' כלי בית קיבול להכיל ולקבל התפעלות המדות שבלב אז המח' בחי' מקבל השפע מן המדות שבלב שזהו בחי' לאה שמקבל מיעקב