קנא, א

שאמר ששואג כאריה כו'. ולהיפוך כמו אחית תרין דמעין לימא רבא כו' וד"ל. וכמו שמבואר למעלה שיש בתענוג עצמו התכללות חו"ג דמקיף דאו"ח ואו"י יחד כמו בשמחה ותענוג נפלא כשרואה את בנו או רעהו כנפשו שלא ראהו זמן רב בשמחה של בכיה כו' כנ"ל. וכבשורות טובות מהצלת בנו כו' שיתיישב רוחו אליו כמו ותחי רוח יעקב. וכתענוג שבריח וטעם ערב שמשיב לנפש. (וכמוצא מציאת אוצר כו' וכן שעמד על דבר חכמה העמוקה אחר העיון והעמקה והיגיעה בביטול הכלי שהוא תענוג שבהתרת הספיקות וכה"ג) וכללותם הוא בחי' התענוג שנק' שעשועי' שניזוז ממקומו בעליה וירידה הסתלקות והתפשטות כא' כו' כנ"ל וכך היא ממש באהבה שבלב שכלול מרו"ש דחו"ג דמקיף דאו"י ואו"ח כא'. וכמו הנשיקין שמפני שלא יכיל הלב האה"ר יצא הנשיקין מהבל הלב שיש בזה הסתלקות והתפשטות כו' וכשיר פשוט שיוצא מנקודת הלב שכלול מרו"ש מחו"ג שבתענוג הפשוט. ולזה נקרא אהבה בתענוגים שכלולה מחו"ג דמקיף דתענוג דאו"י ואו"ח כאחד וד"ל:

(ה) אך עדיין יש להבין מאין יכול להיות במדות האהבה שבלב שעיקר תולדותם רק מן השכל שבמוח שלמטה מן התענוג מבחינ' המקיפים דתענוג הפשוט דאו"י ואו"ח כנ"ל. אך הענין יובן בהקדם תחלה ב' אופנים. א' בענין התחלקות דחו"ג כאשר הן ב' הפכים ממש. כאש ומים. שהמים נחים בכלי ומתיישבים והאש עולה למעלה ומסתלק ואע"פ שחוזר ויורד זהו הכל בבחינת גבורות דאש וזהו מה שאנו רואים בבחי' התפעלות רשפי אש התלהבות התשוקה רק שהוא עולה ויורד רו"ש כמראה הבזק כו'. והב' מה שאנו רואים ג"כ באהבה שנמשך כמים בקרירות שהוא בחי' המשכה ודיבוק כנ"ל. שיש בה צמאון ותשוקה ברשפי אש התלהבות העולה. כמו צמאה לך נפשי כו' עד שמים רבים לא יוכלו לכבות אותה. וא"כ מה ההפרש בין רשפי אש התשוקה שבאהבה זו לרשפי אש התלהבות שבאהבה שמסתלק ועולה כו'. וצ"ל שבחינת הצמאון שבאהבה כמים זהו מבחינת גבורה שבחסד עצמו. וזהו בחינת התכללות גבורה דאו"ח בחסדים דאו"י הנ"ל בתענוג עצמו. משא"כ רשפי אש התלהבות שבאהבה שהיא רק בחינת גבורה שבאו"ח ונקרא אור השורף וכמו רשפיה רשפי אש שלהבת יה. ואמר ע"ז הסבי עיניך כו' דמוקדין לי' בשלהובא כו'. וכביטול של נר לפני האבוקה. וכענין הושיט אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן כו'. והענין יובן כמו שמבואר למע' במהות התענוג עצמו. שבחינת גבורות אש התלהבות התענוג יש בו בחינת כליון הנפש ממש. כמו כלתה נפשי כו'. (משא"כ צמאה לך נפשי בארץ ציה כו') שזהו מצד הפלאת העונג שלא יכילנו עד שתכלה נפשו ממש מרוב התענוג. כמו במ"ת שעל כל דבור פרחה כו'. וכהסתלקות הסבו' וכמיתת נשיקה ע"פ ה' וכה"ג. וכך יש ברשפי אש האהבה בכלות הנפש ממש. כי אור האהבה שבלב הוא ממש אותו האור דתענוג שבנפש. שתכלה לדבר מה שמתלהב אליו. וע"כ נקרא אהבה בתענוגים כנ"ל וד"ל. ואע"פ שאהבה שבלב נולדה מן השכל שבמוח הנה יש בזה