קפט, ד

שגם שאינו אלא גילוי הארה בעלמא מ"מ הוא בבחינת א"ס ממש ובין כמו שהאור הזה עצמו כאשר בא בשינוי המהות בהגבלת כלי הנשמה הנבראת יש מאין בבחינת גבול כו'. עכ"ז יהיה איך שיהיה ע"י בחינת הצמצום דשם אלקים הוא שנמשך ונתלבש אור האלקי הזה ונתפס ממש בתוך הנפש הזאת האלקית. וראיה לזה ממ"ש בזהר ע"פ נודע בשערים בעלה בכל חד וחד לפום שעורא דיליה הרי נודע ממש בכל חד לפום שיעור כלי השגתו המצומצם שם הוא נתפס ונודע ממש כו' גם ששיעור דמשער במוחו ולבו הוא בבחינת צמצום וגבול ממש (כמו שהיה גילוי שכינה בארון וכן הנבואה בנביאים לפי שכל יכול הוא ויכול לשכון גם בבחינת גבול) והיינו רק מצד שרש נש"י בעצמות ממש שאין שם אפי' בחינת מעלה ומטה (כנ"ל בענין חו"ג שבעצמות). וזהו בחינת יעקב יו"ד עקב דהיינו ע"י בחינת הצמצום דיו"ד שהיא כנקודה אחת מן ההעלם יבא לידי התפשטות בהתרחבות הכלים דוקא שהוא גילוי אלקות ממש באהוי"ר אלקית ובתומ"צ דישראל כנ"ל. וזהו שנקראו בית יעקב שנק' בית והיכל כבית אלקים ממש וכתיב ויקם עדות ביעקב דוקא ותורה שם בישראל ומטעם שאין כלי בית קיבול לקבל התכללות האורות בכלים דתומ"צ רק בנש"י לבד מטעם זה ששרשם בעצמות א"ס ממש. ע"כ יכול להיות בנפשם גילוי אלקות ממש יהיה איך שיהיה גם שבא ע"י צמצום גדול דיו"ד עקב כנ"ל בהגבלת אור המצומצם בכל חד לפום מה דמשער בלבי' ודעתיה כנ"ל מ"מ הרי נכנס האור האלקי שבתומ"צ וכה"ג שבעצמות א"ס בבחינת או"פ בכלי ממש שאין כח כזה כלל באוה"ע כנ"ל. כמ"ש רם על כל גוים ה' שרם ה' ומתנשא מהם מרחוק יכירו וידעו את ה' וקרו לי' אלקא דאלקייא. ואעפ"י שיודעים היטיב את בוראם אין בהם בחינת גילוי אלקות בבחינת כלי שלהם ממש כי אז היה בהם בחינת הביטול לאלקות ולא היה בהם בחינת הפירוד והישות וגסות כ"כ אלא מפני שלא נכנס אור האלקי בתוך תוכם כלל רק מרחוק בהעלם ומקיף יאיר עליהם. ע"כ הם בבחינת יש ודבר בפ"ע כאילו אין להם שום קירוב ודיבוק לאלקים חיים הגם דקרו ליה אלקא כו' וד"ל. ונמצא דבחינת יעקב הוא היפוך גמור מבחינת עשו ואינו רק בדבר הזה שבבחינת יעקב יו"ד עקב נכנס האור בכלי דוקא בבחינת או"פ בתומ"צ ובאהוי"ר ובבחי' עשו כמו שהוא למטה לא נכנס בו האור האלקי בגילוי באו"פ רק בבחינת מקיף בהעלם בריחוק מקום כענין רם ה' כו' וכ"ז מצד שרשם בבחינת ההשתלשלות דתוהו ותיקון הנ"ל דשרש עשו מבחינת התהו שהן בבחינת מקיף והוא מבחינת צמצום דמקו"פ ושרש יעקב מבחינת התיקון דאו"פ (ושרשו בעצמות ממש כנ"ל וד"ל):

(ג) ומעתה יש להבין שרש ענין הקרבנות בטעם שנק' בשם מנחה דוקא שכללות ענין המנחה הוא כמו בחינת העלאת מ"ן מן המקבל אל המשפיע לעוררו להשפעה והמשכה למקבל. וזהו ענין המנחה שהוא הדורון שמביאים לפני השרים ומלכים דבאמת אין הדורון מצד עצמו נחשב לדבר מה בעיני רוממות המלך והתנשאותו שיש לו כל וכלא חשיב

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.