קמג, ד

שתשמח הנפש ביותר מכפי המדה אז יבוא לכלל שחוק ובדיחותא שהוא פלישת ופתיחת הלב ביותר לעשות שחוק גדול. וכמו השחוק שעושים לפני המלך ושרים בהגיע לו בשורה טובה מאוד או בעת שמחת לבו ביותר מכפי המדה דוקא). שהרי בענין התענוג בשמחה ושחוק הוא רק מדברים של הבל ושטות רק מיני ליצנות והוללות לבד ויקבל עונג מזה יותר מכל התענוגים שבעולם לפי ששורש עצם נפשו הוא מצד הריקניות מכל. ע"כ עיקר התענוג בנפשו רק מן ההוללות (וליצנות כטבע האנשים שהן במרה הלבנה ביותר שהוא עוצם הקלות ופיזור הנפש הן ליצני' ביותר ועוסקים תמיד בהוללות. וזה כל חיותם יותר מכל תאות החומרי') כידוע שקליפ' זו קשה יותר מקליפ' דתאוה רעה בהיותה שרש עצמי לכל תאות רעות וקשות וכמ"ש אשרי האיש כו' ובמושב לצים לא ישב כו'. דישיבת לצים מביאה לפר"ע לגמרי שהוא מקור לכל חטא ועון וע"כ אמר לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך כו' (וכמ"ש בס' ד"ח באריכות) ונמצא שמן ההוללות דנפש יבוא לשמחת השחוק וליצנות מדברי הבל ושטות. שזהו רק ענין פתיחת ופלישת הנפש ורוח הלב כנ"ל. וזה הי' קליפת פלשתים שהי' ליצנים בטבעם. וע"כ אמר ויסתמום פלשתים דווקא. דהנה שרש מדת השחוק הנ"ל נופל מבחי' פסולת השמחה ועונג האה' האלקי' שאזלעו"ז כו' דאנו רואים שגם באה"ר בתענוגים בהתענג על ה' בהתפעלו' עונג ושמחה יתירה באלקות למע' מן הטעם והתבוננו' שהי' לו בתחילה יבא ג"כ לבחי' שחוק כמו בצדיקים הגדולים כאשר תשמח נפשם באלקי' ביתר מכפי המדה באיזו דבר שמחה של מצוה או בתענוג האלקי' בנפשם בעבודה שבלב ומוח בהתגברות גדולה ביתר מכפי המדה יבאו לבחי' השחוק. כמו בדוד המלך שהי' מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ושחקתי לפני ה'. וכמו לע"ל דכתיב אז ימלא שחוק פינו כו'. וכמו שמצינו בגמרא בר"ב שסמיך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומא כולא יומא (שענין השחוק הזה בא מענין ריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפלה עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו שהוא סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שלמע' מכל תענוג מורכב ברצון ודבר מה רק פתיחות הנפש בעצמותה ממש וכנ"ל בשחוק שעושין לפני המלך בעת שמחת לבו מבשורה נפלאה כשישמח ביתר מכפי המדה דווקא כו'). (ולפי ששורש השחוק בא מפתיחת הלב ביותר. ע"כ כדי לפתוח הלב בחכ' וכה"ג מגדיל השחוק והחדוה במלתא דבדיחותא דווקא קודם. כמו שמצינו בגמ' דרבא הוי א' מלתא דבדיחותא וקא בדחי רבנן ואח"כ פתח בשמעתא כו' כדי לפתוח לבם בבדיחותא זו באה' וחדוה חכ' התורה האלקי' כו'). אך כאשר נופל בחי' השחוק הזה שבאה"ר ושמחה ותענוג אלקי הנ"ל בסטרא דקליפה הוא נופל בבחי' השחוק והוללות הגשמי' שהוא בחי' המנגד ממש לאהבה ושמחה ועונג האלקי ביותר הנ"ל (כמו שאנו רואים רבים נופלים בזה שכאשר יגבר שמחה ועונג האלקי בתפלה ותורה עד ששמח בשמחת הנפש בתענוג מפולש כנ"ל אח"כ יוכל לבוא לכלל שחוק וקלות ראש ממש אם אינו צ"ג כר"ב דלא פסק חוכא מפומא שלא הי' חוכא ושחוק זה רק בתענוג האלקי אע"פ שהי' עוסק בדברי בדיחותא ושחוק וכמו אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה מרב חדות ה' דווקא. וכמו בדוד שאמר ושחקתי לפני ה' ממש.