רלט, ד

שלא ישכיל השכל בכי טוב אם לא ידבר ויפרשנו בפרטי הענין בריבוי דברי' כמשל הלועס ממש כן ילעוס בפה לדבר דברי השכל הרבה פעמים עד שישכילנו הטיב ויוכל להכיר בין הטוב והשקר והפסולת כו' ואז ימצא מרגוע לנפשו השכלי' לקבענה בלבו להיות לו למזון ולשפע כו' ואם לא הי' מפרשה בפה הטיב לא ישכילנו כלל ולא יבחין בין טוב לרע ולא יוקבע בנפשו כלל כו' והיינו בחי' ל"ב נתיבות החכמה שיורדים וטוחנין את השכל כמשל השינים הטוחנין המאכל והוא הטעם שנקרא גירס"א כמשל הגריסין שנטחנו כו' כמ"ש במ"א וד"ל. ולהיות כן זמן צמיחת השינים דל"ב נתיבות החכמה אחר זמן היניקה מן החלב מפני שנתרבה המוחין כ"כ עד שיכול לירד ממנו ל"ב נתיבות בליבון השינים לברר וללבן כו' שהוא ענין ליבון הלכות הנק' בר"מ דהיינו ליבון ובירור ההלכה להבחין בין טוב לרע כו'. ובעבודת ה' היינו בחכמה אתברירו לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' לזרוק הפסולת מן כו' ולבחור בטוב ולא להטעות א"ע מעורב אמת ושקר יחדיו כו' כמו המטעה א"ע כו' וד"ל. וזהו חכלילי עינים להביט עין בעין כו' מפני שכבר ליבון השינים בהגדלת החכמה מן החלב דיניקה כו' וערך אדמומי' העינים במוחין דגדלות הוא לפי ערך שלימו' החלב דיניקה כידוע וד"ל והיינו רק לפי ערך הדם שנעכר ונעשה חלב כן יהי' ערך האדמומי' והליבון כו'. וזהו המשך הפסוקי' אוסרי לגפן כו' וכבר כבס ביין כו' ובדם ענבים סותה אז חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב וד"ל: