רטז, ד

העץ כו' דמשמע דעה"ד זה טבעו לעשות הרגשה באכילתו שיורגש בעצמו ביותר אף בטוב שבו כו' שזהו כל עיקר סיבת התאווה הרעה שנמשך ממנו המות כמו שנראה בחוש שכל התאוות חומריות נמשכים רק מבחי' הרגשת עצמו ביותר כו' כשאול שא' הב הב וכמו בטן רשעים תחסר כו' כמ"ש במ"א ולע"ל יהי' בחי' הרגשה זו עצמה בעונג המורגש בעצמו בבחי' הקדושה האלקי' כמו ישבעו ויתענגו כו' כנ"ל וזהו האות שיהי' בירור הרע דעה"ד שהי' בחטא אדה"ר ואז ממילא לא יהי' שליטה למות כלל כו' ורק הפסולת הגס ביותר יהי' צריך איבוד וכיליון כנ"ל וזהו ההפרש בין קודם החטא דעה"ד שלא הי' בחי' הרגשה כמו ברע גמור (שלא הי' רע במציאות במורגש עדיין בעוה"ז) (וראי' מחמורו של רפב"י שהן בהמות בהררי אלף שקודם חטא וכך יהיו בהמות הטמאות לע"ל כחמורים וסוסים כמו מצהלת הסוס כל מה שהסוס רץ כו' וא' אנו כחמורים ולא כו' וכן עתיד ג"כ חזיר ליטהר כו' אף שיניקתו מן הפסולת כו') ובין אחר חטא העה"ד שצריך בירור בתערובות טו"ר כנ"ל שאז בהכרח גם שישאר פסולת הגס דרע גמור בק"נ קליפות הטמאות לגמרי שיבוערו לגמרי כמ"ש ואת רוח כו' וכן והי' דראון כו' וד"ל. ובזה יובן ג"כ שרש ענין נפילת רפ"ח ניצוצים בשבה"כ ע"י חטא עה"ד דוקא כידוע (שזהו מ"ש דאתגלגלו אתוון דטי"ת ורי"ש כו' כנ"ל) עד שנמשך התהוות ק"נ דבי"ע וק"נ דבריאה רובו טוב כו' כענין שא' שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כו' לש"ש ממש כמו משל הזונה עם בן המלך כו' ומ"ש בזוהר דנוגה מפתה לאתתא וזה הי' ערמומי' דנחה"ק זהו בחי' רע דנוגה מצד הקנאה כמו נתן עיניו במק"ר כו' עד בנוגה דעשי' כולו רע גמור רק לקטרג ולפעול רע בפ"מ שהוא המה"מ כו' שנק' קץ כ"ב כו' וכ"ז מצד התערובות רע בטוב וטוב ברע אבל כשנפרד הרע מן הטוב לגמרי והטוב נפרד מן הרע לגמרי כמו לע"ל שנק' עולם ברור אז אין מקום למות וכיליון הנ"ל (משא"כ עכשיו שגם ניצוצות גבוהות יכולים ליפול למטה ורשעי' גמורים יכולים לעלות למעלה שנק' עולם הפוך עליונים למטה כו') וראי' מתה"מ שהמת שהוא אבי אבות כו' יחי' בחיי עולם הנצחיי' כו' כמ"ש ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל כו' וכמ"ש יחיו מתיך כו' לפי שיהי' שלימות הבירור בעה"ד טו"ר שאז יהי' רק חיים וטוב ויבולע המות כו' כי רוח הטומאה יעביר לגמרי כו' וד"ל (ודוגמא לזה כבר הי' לעולמים מעין עוה"ב שנק' עולם ברור כנ"ל והוא באברהם שכבש הד"מ במתי מספר כי הפריד בעצמו הרע מן הטוב בתכלית הקצה כמו לע"ל וכמ"ש ויחלק כו' (כמ"ש במ"א בענין המאמר יתן כעפר חרבו שדי עפרא כו') ואז נמשלו כבהמו' ורדף אותם כאדם הרודף ומושל על הבהמות כי סר צילם צל אדם מעליהם וכמ"ש איכה ירדוף א' אלף כו' וכמו שהי' בדוד מלך ישראל וכה"ג):

(ג) ומעתה הנה יובן ג"כ בשרש הענין דחלום פרעה בז' פרות רעות שבלעו לז"פ טובות בכלל שמדבר בבחי' טו"ר שבעה"ד כמו שהי' קודם החטא שלא הי' בחי' תערובות כלל בטו"ר בעה"ד זה רק המה כמו ב'

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.