רלט, ג

מל' דאצי' הרי נתברר מהם הטוב הגנוז בהם שנפל בשבירה כענין חיל בלע כו' נמצא בהם להיות למזון ולשפע לאליהו ולכך ציוה את העורבים דוקא לכלכלו וד"ל וכענין הזאת הי' בי' חמורים וי' אתונות ששלח יוסף ליעקב לרמז לו שיוכל לברר כל טוב מצרים ולמצוא בהם לחם וב"ר כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם כאן ל' לשורקה בני אתונו פי' שאתונות דכתרי' דנוגה יתהפכו לטוב וימצא מהם השפע אלקי' בבחי' שור"ק עד שנק' בני ברא כרעי' דאבוה בחי' נו"ה כו' והוא שם ב"ן דקטנות כו' מפני שיינו מועט כו' דבחי' הודאה בלבד. משא"כ ע"י התהפכות עיר פרא אדם כו' נעשה עי"ר ה' בבחי' גדלות הבנין דאדם כנ"ל וד"ל:

(ה) ושורש ענין חכלילי עינים מיין כו' היינו לאחר שזכר איך שאסר לגפן כו' ונהפך לעיר ע"י שכבס ביין לבושו כו' שהוא מעשה המצות כנ"ל אמר חכלילי עינים פי' שנתאדמו העינים מבחי' יין האדום דוקא כו' בהיות שמבואר למעלה שמקיפי הראש נעשים מבעלי תשובה דוקא ואמנם עכ"ז בבחי' לבוש המקיפי' הם מתגלי' וזה יהי' לימות המשיח אבל לתחיית המתים כתי' עין בעין יראו כו' בלתי לבוש המסוה וכמ"ש הביטו אליו כו'. וזהו חכלילי עינים שיתאדמו מפני הבטתם עין בעין בלתי לבוש המסוה שלא יכיל כלי העין למיסבל כו' וד"ל. וכ"ז למה מפני שלבן שינים מחלב פי' חלב הוא לאחר ששלמו ימי היניקה בחלב שנגדלו המדות ע"י החלב כידוע ומבואר במ"א ואז זמן צמיחת השינים והטעם לזה בהיות שעיקר מציאת החלב נעשה מדם שנעכר ונעשה חלב כידוע. וביאור הדברים הוא לאכללא שמאלא בימינא הגבורו' דיין אדום הנ"ל דמדריג' בע"ת בחסדים דיין לבן בצדיקים והיינו שלא יהיו מפורדים זה בפ"ע וזה בפ"ע ע"ד דוגמא כששמח בהתבוננות בעונג האלקי' במדריג' הצדיקי' אין בלבבו בשעה ההיא מבחינת מרירות והתשוקה מרחוק כמדריג' הבעלי תשובה כלל וכשהוא במרירות ושפלות אין בו בשעה ההיא מבחי' השמחה כלל שזה בחי' פירוד בין החסדי' והגבורות כו' אך כשנכללי' זה בזה והי' לאחדים היינו כאשר תהי' השמחה עם המרירות מעורבים בתכלית בתנועה וסקירה אחת בלתי פירוד כלל כו' אז נכלל שמאלא בימינא ודם נעכר ונעשה חלב הוא בחי' הגדלת השכל במדות כמו שנגדלים המדות בתינוק היונק מחלב כו' כמ"ש במ"א וד"ל וכמו"כ יובן למעלה דמוחין דז"א נגדלו בימי היניקה מחלב דאימא עילאה כו' ע"י שנכלל יין אדום ונעשה חלב דאימא כו' מהעלאת מ"ן דבע"ת וכדומה לזה בירורי רפ"ח שנפלו כו' וד"ל ואז זמן צמיחת השינים מפני שליבון השינים בא מן החלב לפי שענין השינים הן ל"ב נתיבות חכמה שנמשכי' לאחר ששלמו ימי יניקה דוקא כו' בהיות שאנו רואים כי כאשר יטחן המאכל בשיניו דק דק יפרד במעיים הפסולת שלו ויוצא לחוץ והטוב שבו יעוכל ונהפך לדם כו' וכאשר לא יטחן בשיני' אלא יבלענו כולו כא' מעורב הטוב עם הפסולת לא יתעכל כלל ויזיק לגופו כו' ונמצא פעולת השינים הוא לברר ולחלק המאכל כו'. וכיוצא בזה יובן בחכמה שיש מי